תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף ק״ח עמוד א

ר"ש ד"ה והאחין (בסופו) כדילפינן בגמרא. כצ"ל:

ר"ש ד"ה ולא מנחילין. אין נכדה בן אחותה. וכן לקמן בפי' הגמ' קורא לבן אחיו נכדו. ול"י אנה מצא שם זה עליהם כי לא מצאתיו רק על בן הבן או הבת:

בא"ד אלא קרובי בעלה של דינה כו'. לא ה"ל לתלות בבעלה כי אם באביו. ולשון רש"י שברי"ף קרובי אביהם בעל דינה כו':

בסה"ד כלומר בני אחיות כו'. כצ"ל:

ר"ש ד"ה לא נוחלין. גם הנהו קרובין דקתני בהן (כצ"ל) כו' ה"מ שיש כו' אבל אם אמו קרובה לו מצד משפחת אביו כו'. לכאורה פשוט הוא אף לדרדקי דכי בשביל שהיא אמו תגרע. ואולי דהוה ס"ד לדמויי להא דאיתא ביבמות (צ"ז ב') מן האם ולא מן האב כ"ע ל"פ דאסור כי פליגי מן האב ומן האם מאן דשרי כו' ע"ש והכא נימא איפכא ומדרבנן לא תירות דהפקר ב"ד כו':

תד"ה האב. תימה האב את הבנים כו'. כצ"ל:

בא"ד וא"ת כו' ומתוך כך כו' לימא דבנים ל"ד כו'. לע"ד י"ל דסמיך אמתניתין דלקמן (קכ"ב ב') אחד הבן וא' הבת בנחלה אלא כו' וכדמסיק מר בר"א דשוין ירושת האם והאב ואף ליקדם בן לבת מדקאמר אלא כו' וכ"פ הרמב"ם להדיא בפיה"מ. ועי' לקמן (קט"ו) בפירוש הרשב"ם ד"ה ותנא דידן ובמהרש"א שם:

ואלו נוחלין ומנחילין. איכא דוכתי דנקיט אדסליק מיניה ואיכא אדפתח ביה ובמס' נדרים (דף ב:) מפרש לה: האב את הבנים והבנים את האב. תימה והאב את הבנים היינו בנים את האב שאם האב נוחל את בנו אם כן בנו מנחילו ואם הוא מנחיל לבנו א"כ בנו נוחלו ואור"י דאייתר למידק מיניה בנים ולא בנות אע"ג דקתני לה בהדיא בסמוך מכל מקום תנא ליה הכא אגב אורחיה ולקמן נמי תניא למנות סדר נחלות וכן משמע בגמ' דקאמר הבנים את האב מנלן אמר קרא ובן אין לו הא יש לו בן בן קודם לבת משמע דמתני' לאקדומי בן לבת איצטריך אבל מרישא דקתני האב את הבנים ליכא למידק הכי דהאב מנחיל בנים ולא בנות דהא לא מייתר ואם תאמר דקתני בני אחיות ודייק בגמ' עלה ולא בנות אחיות אע"ג דלא מייתר ומתוך כך צריך לומר דמתני' איני יודע מי שנאה לימא דבנים לאו דוקא אלא הוא הדין בנות ואתיא שפיר כרבי זכריה בן הקצב אע"ג דתנא בגמ' בני אחיות ולא בנות אחיות [יש] לומר דברייתא פליגא אמתניתין ויודע מי שנאה ואור"י דקים ליה דברייתא נשנית על המשנה לפיכך דייק מינה ועוד אומר ר"י דכיון דבנים את האב אייתר למידק בנים ולא בנות אית לן למימר דכולהו בנים דמתני' דוקא ולא בנות לקדום: ואחין מן האב. הקשה ר"י אמאי לא קתני אחי האב נוחלין ומנחילין שהן כתובין נמי בפרשה ותירץ משום דאחי האב וכל שאר אב נפקי מהנך האב את הבנים והבנים את האב והאחין מן האב דכיון שנודע שהבנים קודמין ואחר הבנים האב ואחר האב אחין הרי אחי האב נפקי מכלל זה על ידי משמוש דאם היה האב קיים היה יורש ועכשיו שאינו קיים הרי הוא יורש בקבר להנחיל לבנו שהוא (אחי אביו) של מת ומשמוש שמעינן מדתנן בסמוך בני אחות שמנחילה בקבר נכסי אחיה לבנה וא"ת אם כן אחין מן האב נמי לא ליתני דשמעינן ליה מהאב את הבנים על ידי משמוש נחלה שהאב יורש את בנו להנחיל לשאר בניו הקיימין שהן אחי המת ויש לומר דנקט אגב דבעי למיתני אחים מן האם לא נוחלין ולא מנחילין דההוא איצטריך למיתני אע"ג דתנא האשה אינה נוחלת את בנה סד"א נהי דאינו יורש אחיו מן האם מכח אמו מכח אח הוה אמינא דיורש דכתיב ונתתם את נחלתו לאחיו לא שנא מן האב ולא שנא מן האם וכי תימא דמכל מקום לא איצטריך למיתני דשמעי' מרישא דקתני אחין מן האב דוקא ולא אחין מן האם איצטריך דהוה אמינא אחין מן האב לרבותא נקט אף על פי שאין כל כך ודאין כמו אחין מן האם ואם תאמר אם כן אחי האב נמי ליתני אגב אחי האם דסיפא ויש לומר דאי הוי תני אחי האב תו לא הוה צריך למיתני אחי האם דמכלל אחי האב שמעינן להו ועוד דלא שייך למיתני אגב אחי האם דהיא גופה משנה דלא צריכא היא כדדייקינן בגמ' דהיינו בני אחות: