6 קטעי גמרא, ולצידם פסקי תוספות ורש״ש וחידושי הרשב״א ורא״ש ותוספות לפי מהדורת וילנא. טקסט התלמוד הבבלי לפי מהדורת ויקיטקסט, בעברית.
בבא בתרא · דף ק״ג עמוד ב
א׳
כשיר מהו כשורה מהו איצטדינין מהו דרך עקלתון מהו תיקו
ב׳
תנא אם היה סלע יחידי אפי' כל שהוא אין נמדד עמה ואם היה סמוך למצר אפי' כל שהוא אין נמדד עמה
ג׳
בעי רב פפא מופסק עפר בינתים מהו תיקו בעי רב אשי עפר מלמטה וצונמא למעלה עפר מלמעלה וצונמא מלמטה מהו תיקו:
ד׳
מתני׳ בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל פיחת כל שהוא ינכה הותיר כל שהוא יחזיר ואם אמר הן חסר הן יתר אפילו פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו יותר מכאן יעשה חשבון
ה׳
מה הוא מחזיר לו מעות ואם רצה מחזיר לו קרקע ולמה אמרו מחזיר לו מעות לייפות כחו של מוכר שאם שייר בשדה בית תשעה קבין ובגינה בית חצי קב וכדברי ר' עקיבא בית רובע מחזיר לו את הקרקע לא את הרובע בלבד הוא מחזיר אלא את כל המותר:
ו׳
גמ׳ איבעיא להו בית כור סתמא מאי תא שמע בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל
ר"ש ד"ה כשיר. ולא ברבוע או כעין חצובה. כ"נ דצ"ל. דחצובה היא כמו (דרייא פוס בל"א) עפירש"י בב"מ (כ"ה). ומש"כ וכשיגיע אצל הסלע יגביה מחרישתו מעט כו'. אינו מובן דבפחות קצת מי"ט אינו מעט. ואולי ר"ל מעט במשך ודוחק. גם איך יתכן שהשורים ידלגוהו. ואפשר דכוונתו דיגביה מחרישתו ויטנה מכנגד הסלע לצדו מימין או משמאל. אבל קשה דסמוך לסלע בכדי אורך השורים איך יחרוש:
ב׳
ר"ש ד"ה תנא. ורבותינו מפרשים כו' וקס"ד ה"מ כו' וגבוהין יותר מג' כו'. לכאורה ממש"כ לקמן בסמוך ול"נ לי כו' דמ"ש סלע יחידי כו' משמע דכ"ה האמת לפירושם דבסמוכים דוקא גבוהין ג'. ואולי לישנא דוקס"ד קאי על רבותינו שאינו לפי האמת לדעתו ז"ל:
ג׳
ר"ש ד"ה יעשה חשבון (בסופו). אהותיר יתר מיכן קאי אבל פיחת כו' לא שייך כו'. ל"י מדוע לא יפול לשון עשיית חשבון על פיחת כמו אהותיר דמובנו לחשוב לפי ערך מחיר הב"כ הנקצב ביניהם שיווי יתרון על הב"כ או פחיתותו. ואדרבה דנראה דלהכי נקיט התנא לשון זה שיכלול ב' הצדדים ועי' בנ"י. ומה הוא מחזיר כו' דלקמיה שב על הרישא דתני הותיר כ"ש יחזיר:
אם היה סלע יחידי אפי' כל שהוא כו'. פי' רבינו תם סלע יחידי היינו שיש לו שם לווי סלע פלוני הלכך אפי' הוי כל שהוא ואפי' באמצע השדה אין נמדד עמה ועוד אומר רבינו תם דגרס שיש לו בית רובע והכי איתא בירושלמי וקאי אהא דאמרינן לעיל טרשין שאמרו בית ד' קבין והוא שלא יהו מובלעין בפחות מה' קבין משמע בפחות מד' אפילו מובלעין בפחות מה' נמדד עמה והשתא קאמר דאם היה סלע יחידי שהכל סלע אחד אפילו לא יהא גדול אלא בית רובע דליכא ד' קבין ואין אחרים נמי שיהו משלימין לארבע קבין אפילו הכי אין נמדד עמה:
ד׳
פחות כל שהוא ינכה. מה שפ"ה דהא דאמר רבא כל דבר שבמדה אפי' פחות מכדי אונאה חוזר היינו במטלטלי אגב חורפיה לא עיין דבהדיא אייתי לה בריש פ"ב דקידושין (דף מב: ושם) אמקרקעי דאמר ובמקרקעי נמי לא אמרן אלא דטעו בעילויא אבל במשחתא לא כדרבא כו' ואור"י דרבא איירי כשמדדו והטעהו במדה אבל הכא לא מדדו עדיין אלא בבאין למדוד ומתחלה היה נמי יודע שאינו מכוין כ"כ שלא יהא או פחות או יותר: פחות כל שהוא ינכה. וא"ת ולימא ליה דאדעתא דהכי לא זבני וי"ל דקאי בתוך השדה כדפרישית דמתחילה היה נמי יודע שאינו מכוין לגמרי:
תלמוד בבלי בבא בתרא ק״ג ע״ב, מתוך מסכת בבא בתרא. התלמוד הבבלי הוא יצירת היסוד של התורה שבעל פה - דיוני האמוראים על המשנה, ערוכים דף אחר דף. הטקסט מוצג לפי מהדורת ויקיטקסט החופשית, ולצידו פסקי תוספות ורש״ש וחידושי הרשב״א ורא״ש ותוספות ממהדורת וילנא - שני הפירושים שנדפסו מאז ומעולם משני צידי הגמרא בדף.
