נחש הנחושת

העם נענש בנחשים שרפים, ומשה עושה נחש נחושת לרפואה.

בני ישראל נסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ אדום, ״וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ״. העם דיבר באלוהים ובמשה: ״לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר, כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל״.

ה' שילח בעם את ״הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים״, וינשכו את העם, ״וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל״. העם בא אל משה ואמר ״חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ, הִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ״. משה התפלל בעד העם.

ה' אמר למשה ״עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי״. משה עשה נחש נחושת ושם על הנס, ״וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי״. הנס לא ריפא מעצמו, אלא הפנה את הלב והמבט אל ה'. הסיפור נזכר גם בהמשך התנ״ך כמופת לתלות בין הישועה לבין הכוונת הלב.

דמויות בסיפור
משמעות ומסר

נחש הנחושת מלמד כי מבט של תשובה והפניית הלב אל ה' הם המרפאים, לא החפץ עצמו. הסמל שנועד לרפא עלול להפוך למכשול אם רואים בו כוח בפני עצמו.

תוכן מקורי מבוסס-מקורות

סיפור זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את נחש הנחושת בתנ״ך. הסיפור מבוסס על הכתוב במקרא ועל הפסוקים המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי המדרש״, ״חז״ל מספרים״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.