התחילו ללמודבאלהים ובמשה. הִשְׁווּ עֶבֶד לְקוֹנוֹ (תנחומא):
למה העליתנו. שְׁנֵיהֶם שָׁוִים:
ונפשנו קצה. אַף זֶה לְשׁוֹן קִצּוּר נֶפֶשׁ וּמִאוּס:
בלחם הקלקל. לְפִי שֶׁהַמָּן נִבְלָע בָּאֵבָרִים קְרָאוּהוּ קְלֹקֵל, אָמְרוּ, עָתִיד הַמָּן הַזֶּה שֶׁיִּתְפַּח בְּמֵעֵינוּ, כְּלוּם יֵשׁ יְלוּד אִשָּׁה שֶׁמַּכְנִיס וְאֵינוֹ מוֹצִיא? (יומא ע"ה):
וְאִתְרַעַם עַמָא בְּמֵימְרָא דַיְיָ וְעִם משֶׁה נְצוֹ לְמָא אַסֵקְתּוּנָא מִמִצְרַיִם לִמְמָת בְּמַדְבְּרָא אֲרֵי לֵית לַחְמָא וְלֵית מַיָא וְנַפְשָׁנָא עָקַת בְּמַנָא הָדֵין דְמֵיכְלֵיהּ קָלֵיל
הקלקל. כמו קל הקל והמלה כפולה ורבים כמו הם:
הקלקל - כמו: קלקל בחצים. לבן כעין הבדולח, ויבש, לוישנט בלעז.
כי אין לחם עד עתה היינו סבורים ליכנס לארץ ומתאוים לאכול מתבואתה.ונפשנו קצה לשון קצתי בחיי.
בלחם הבי״ת בפתח.
הקלקל. לוייזינט בלע״ז כמו קלקל בחצים נחשת קלל כמו שנאמר ועינו כעין הבדולח, ד״א לשון קלקול כמו והגבעות התקלקלו אינו נותן כח באדם.
וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה וְגוֹ׳. נִרְאֶה שֶׁלֹּא עַל הַמָּן לְבַדּוֹ קָרְאוּ תִּגָּר כִּי אִם גַּם עַל הַמַּיִם, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ ״אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם״, כִּי הַלֶּחֶם וְהַמַּיִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם רוּחָנִיִּים וְקַלִּים, וְכָל הַדְּבָרִים הַקַּלִּים טוֹבִים לְבַעֲלֵי הַמְּנוּחָה וְלֹא לְהוֹלְכֵי דְּרָכִים, כִּי מַאֲכָל כָּבֵד טוֹב לְהִתְעַכֵּל לְבַעֲלֵי הַיְגִיעָה. לְפִיכָךְ כַּאֲשֶׁר קָצְרָה נֶפֶשׁ הָעָם בְּרִבּוּי הַדֶּרֶךְ, אָמְרוּ לְפִי טֹרַח הַדֶּרֶךְ ״אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם״, כִּי שְׁנֵיהֶם נִרְאִין כְּאִלּוּ אֵינָם וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ, ״וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל״ - קַל קַל, שְׁנֵיהֶם קַלִּים כָּאָמוּר. וּכְנֶגֶד שֶׁתָּפְלוּ עַל הַמַּאֲכָל שֻׁלְּחוּ בָּהֶם נְחָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (ישעיה סה כה) ״וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ״. וּכְנֶגֶד שֶׁתָּפְלוּ עַל הַמַּיִם, שֻׁלְּחוּ בָּהֶם הַשְּׂרָפִים, כִּי אֵין מַיִם לְכַבּוֹת הָאֵשׁ.
וּבְתוֹלְדוֹת יִצְחָק כָּתַב: לְפִי שֶׁדִּבְּרוּ בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חֶלְקִי שְׁרִי וּמָחוּל, אַךְ עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף כְּנֶגֶד מַה שֶׁעָשׂוּ לְךָ, וּמֹשֶׁה אָמַר בְּהֵפֶךְ: חֶלְקִי מָחוּל, אֲבָל חֵלֶק גָּבוֹהַּ מִי יַתִּיר, לְפִיכָךְ ״וַיַּעַשׂ נְחַשׁ נְחֹשֶׁת״. וְשֹׁרֶשׁ דָּבָר זֶה נִמְצָא גַּם בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת שְׁמוֹת. פֵּרוּשׁ לְפֵירוּשׁוֹ, כִּי לָשׁוֹן הָרַע שׂוֹרֵף וּמַזִּיק לָאָדָם, כִּי ״חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים״ (תהלים קכ ד), עַל כֵּן בָּא הַשָּׂרָף כְּנֶגֶד מַה שֶׁדִּבְּרוּ בְּמֹשֶׁה. אֲבָל כְּלַפֵּי מַעְלָה, ״מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יּוֹסִיף לָשׁוֹן רְמִיָּה״ (שם קכ ג) עַל כֵּן שֻׁלְּחוּ בָּהֶם הַנְּחָשִׁים, לְפִי שֶׁתָּפְסוּ אֻמָּנוּת נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי שֶׁסִּפֵּר לָשׁוֹן הָרַע בְּבוֹרְאוֹ, כִּי הַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן, כִּי הַנָּחָשׁ שֶׁחָטָא בַּלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן. ״וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי״, שֶׁיִּרְאֶה מַה שֶּׁקָּרָה לַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי וְאָז לֹא יָשׁוּב לְכִסְלָה.
וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה. הֲגַם שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁכָּל הַנְהָגָתָם הִיא עַל פִּי ה׳ וְאֵין מֹשֶׁה עוֹשֶׂה דָּבָר מִדַּעְתּוֹ, אַף עַל פִּי כֵן הִתְרַעֲמוּ עָלָיו שֶׁהִסְכִּים עַל דַּעַת קוֹנוֹ וְלֹא הִפִּיל תְּחִנָּתוֹ לְפָנָיו לַהֲבִיאָם דֶּרֶךְ נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל. וְנִרְאֶה כִּי דִּבְרֵיהֶם כָּאן לֹא הָיוּ לַעֲשׂוֹת גְּזֵרָה עֲלֵיהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בַּמְּרַגְּלִים (במדבר יד:ג) ״לָמָה ה׳ וְגוֹ׳ נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״, אֶלָּא כְּמִי שֶׁמִּתְרַעֵם עַל חֲבֵרוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹב עָשָׂה, וְזֶה יִקָּרֵא מְדַבְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. וְלָזֶה שָׁלַח ה׳ בָּהֶם נְחָשִׁים מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ח.) שָׁאֲלוּ לַנָּחָשׁ וְכוּ׳.
וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה וְגוֹ׳. אוּלַי שֶׁהִרְגִּישׁוּ לְצַד הַסִּבּוּב שֶׁל אֶרֶץ אֱדוֹם וְקָצְרָה נַפְשָׁם בַּדֶּרֶךְ, חָשְׁבוּ כִּי זֶה נִסְבָּב לְצַד הֱיוֹת מְזוֹנָם מֵהַמָּן וְלֹא מֵהַלֶּחֶם. וְהַטַּעַם, כִּי מִטֶּבַע הוֹלְכֵי דְרָכִים לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁהוּא קְצָת קָשֶׁה לְהִתְעַכֵּל, כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַהֲלִיכָה מְמַהֵר לְהִתְעַכֵּל, וְכָל שֶׁנִּתְעַכֵּל צְרִיכִין לְמָזוֹן פַּעַם אַחֶרֶת. וְלָזֶה כְּשֶׁהֵם אוֹכְלִים לֶחֶם הֵם מִתְחַזְּקִים וְהוֹלְכִים בְּכֹחַ, מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּאֲכִילַת הַמָּן שֶׁהוּא דָּבָר רוּחָנִי וְתֵכֶף מִתְעַכֵּל, וְזֶה יְסוֹבֵב שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם טֹרַח הַדֶּרֶךְ כִּי הַבֶּטֶן רֵיקָנִית. וְלָזֶה הִקְדִּים הַכָּתוּב וְאָמַר לִסְבֹּב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְגוֹ׳, וְזֶה סִבָּה לְהַרְגָּשַׁת הָעָם שֶׁדִּבְּרוּ וְאָמְרוּ אֵין לֶחֶם וְגוֹ׳, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל, פֵּרוּשׁ, שֶׁמִּתְקַלְקֵל תֵּכֶף וּמִיָּד וְאֵינוֹ שׁוֹהֶה לְהִתְעַכֵּל. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (במדבר רבה יט,כא) כִּי הַמְּדַבְּרִים הָיוּ שִׁיּוּרֵי הָעָם שֶׁנִּגְזְרָה עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה לָמוּת בַּמִּדְבָּר, שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם נַחַת רוּחַ בַּמִּדְבָּר וְהָיוּ קָצִים בְּחַיֵּיהֶם, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַנִּכְנָסִים שֶׁהָיָה לָהֶם נַחַת רוּחַ בַּמִּדְבָּר.