תורת נתנאל · חלק ה׳ סימן ד׳

ותדע דהא משנה שלימה היא בפרק ז' דאהלות (מ"ד), אמר רבי יהודה, אימתי, בזמן שהיא נטלת בגפים, אבל אם היתה מהלכת, הראשון טהור, שמשנפתח הקבר אין לה פנאי להלך, וכן כתב הרמב"ם בפרק כ"ה מהלכות טומאת מת (ה"ט). א"כ קשה מאי פריך בשבת מאימתי פתיחת הקבר ה"ל למפשט ממתני' משנטלת בגפים. ואח"כ ראיתי שמרגיש הר"ש בזה, אלא צריך לומר דלענין פיקוח נפש בעי מאימתי פתיחת קבר, ופליגי הני אמוראי לענין פיקוח נפש, אבל לענין טומאת מת ויש בו כרת טומאת מקדש וקדשיו לא הוי פתיחת קבר כי אם משנטלת בגפים. אף כי לטמא לבעלה בא וראה כמה חשו חז"ל לטהרה לבעלה ביורה דעה סי' קפ"ו ושהאריך שם בש"ך, ומה בכך אם ישבה על המשבר ואם גם ראתה בה החכמה עם כל זה אין פתיחת קבר. והאי דמקילין לחלל שבת כי רוב פעמים הוא תחילת הלידה, ופן ואולי יתרשלו בפיקוח נפש. ובאמת כשהיא יושבת על המשבר, אח"כ צריכה בדיקה. וגם למנהג פולין אין זה אלא שצריך לפרוש יום או יומים, אבל מי שהולכת בריאה כמה שבועות ובדקה עצמה אין מי שיפסוק שם בפולין להפרישה מבעלה.