תורת נתנאל · חלק ד׳ סימן ט״ו

עולה מזה שבוודאי יש לסמוך על הרופאים, ועל דבר זה אני אומר כדברי רבי יהודה בן בבא (יבמות קכ ע"א) לא כל האדם ולא כל השעות ולא כל המקומות שווים, דחכם צריך לשאול הרופאים ולא כל אדם שווין בזה. וכן לאו כל הרופאים שוים בזה, מה שנקראו בפי בני אדם רופאים כמו אצל עמי הארצים כולם נקרא בשם רבי בלימוד התורה, אף שאינו יודע צורתא דשמעתא, רק אם הוא חכם נקרא אצל לומדים ובעלי דעת אשר יאמר עליו כי הוא זה ובר סמכא הוא, כמו כן צריך להיות הרופא מומחה לרבים ויש לו דעת ישרה, ויש לו שם בחכמת הניתוח. כמו כן החכמה אם היא מלומדת אצלו מומחת יותר מרופא, כיון שיכולה למשמש ולראות בדיקת אשה ואינו בושה לראות. גם אין כל השעות שוות, אם רואת דם ממש צריך מתינות גדול להצטרף דעת רופא. יען וביען הנדון דידן אשר כל מי שיש לו מוח בקדקדו רואה שנשתנה ראיה זו, דבשעת ווסת שופכת כקיתון, ובין ווסת לווסת נולדים קרטין, זו וודאי קרוב לאמת שנולדים ממכה שיש לה בבני מעיה. ולא כל המקומות שווין באשה, שאם יאמר הרופא על אשה שיש לה מכה במקומות שא"א לראות ממנה דם בפני' וכ"ה אם לא ע"י ידי גידי ועצבים של מקור ואם שלה, ג"כ א"א לטהרה דהא מקום מקור טמא, ומ"ש דם זה משאר דם נדה. או אם יש לה מכה באם שע"י חולשת האם אין מספקת להבשיל ולהחזיק דמה עם עת פקודתה, בזה הענין ג"כ טמאה היא. אמנם בנדון דידן הלא רגלים לדברי רופא, ע"כ שאל ישאל מכ' הרופא בעצמו, גם לחכמה, ונראה לי שדי בזה אם הוא מומחה. וה' יצילני משגיאות לבל אכשל בהלכה לטהר את הטמא ולטמא את הטהור.