תורת נתנאל · חלק ד׳ סימן י״ד

ואין לומר דיש לחלק בין טריפות אדם דאית ליה מזלא, לבהמה דלית לה מזלא (שבת נג ע"ב), זה אינו דהא מסיק תוס' בפרק אלו טריפות (חולין דף מ"ב) (ע"ב) ד"ה ואמר דליכא לחלק בין חיי' אדם לחיי' בהמה רק בנקיבת הגלגולת לחוד דבאדם הקרום התחתון קשה וחזק יותר מן הבהמה. והב"ח בסימן מ"ה מחלק בין טריפות אדם לבהמה דאדם אית ליה מזלא, סכין מהירות פולטתו, דהא תוס' בפרק אלו טריפות הוכיחו בראיות ברורות שא"א לחלק בסברא זו. איברא נראה לקיים דברי חכמים שיהיו קיימים, דתוס' כתבו, וז"ל, בדבר השוה בזה ובזה אין לחלק ביניהם כלל, רק בגלגולת יש סברא לחלק. כמו כן נאמר שיש סברא לחלק בניקב השלפוחית או ניטל, דבאדם שהולך בקומה זקופה המים מתמצין מן הגוף יוצאים מיד בהגיעם למקום השלפוחית ואינם חוזרים לתוך הגוף, כמו שמצינו שכמה בני אדם חיו כמה שנים בחולי זו שתמיד מטפטפים מי רגלים שלהן, משא"כ בהמה שהולכת על ארבע אם ניקב השלפוחית או נטולה מכל זאת א"א לצאת אלא חוזרים לתוך הגוף, וחריפי' מי רגלים מנקבים ומרקיבים הבני מעים. ורא"ש וראב"ן רוצים לדמות לנקבה החלחולת, ואינו דומה, דהתם יש לה שביל אחר, וכיון דכח המדחה דוחה לצאת א"א להחזיר בשום פנים כשברכים מעמידים אותו ויש לו מקום לצאת, משא"כ במי רגלים, לא די בזה דהא עינינו רואים כשמטילה גללים עומדת הבהמה על עומדה ונוח הגללים לצאת, אבל בהשתנת מי רגלים צריכה לכרוע ואינם יוצאים ממילא, וודאי אם אין לבהמה כלי הוצאת מי רגלים א"א לצאת. ומעולם לא שמענו וראינו שיש לבהמה חולי זאת שתמיד מוציאה מי רגלים כמו באדם, וסברא זו נכונה וישרה למוצאי דעת.