תורת נתנאל · חלק ל״ו סימן ד׳

מה טבותא עבד לן מהר"י ברין שתיקן להנך מרגניתא דבי רב להתנות בתנאי, כמו שהובא בשלחן ערוך אבן העזר סימן קנ"ז ס"ד, וכפי מה שהאריך בזה במהדורא בתרא של נחלת שבעה בדיני חליצה סימן כ"ב ס"ק ז' ח'. ושפתו ברור מללו, ודלא כשו"ת שבות יעקב סימן קכ"ז שמשוה לו כטועה שלא ראה אלא ראיה אחת, ואותו תשובת מהרא"י בכתיבת יד שהביא הב"ח לא שלטה בו (עיני) [עינו]. היאך עלה על דעת חכם כזה שחיבר חיבור בדינים אלו וחיפש בכל מקום בחורים ובסדקים שידו מגעת, יראה את אשר לפניו מה שכתב הב"ח בנדון זה ולא יהפוך הדף לראות סוף הענין באותו הסעיף, אין זה דרך להמתחילים כי הכל הולך אחר החיתום. יען וביען החכם הזה ראה הב"ח מתחלה ועד סוף תשובת כ"י, כמו כן לדברי נחלת שבעה סובב והולך כמו כן על קוטב תנאי זה כשמתנה שלא יפול לפניו ליבום, ותנאי זה יש לספק בו, כיון דלהירושלמי (בבא מציעא פ"ז ה"ז) הוי כמתנה על מה שכתוב בתורה, אלא שבתשובת כ"י מוסיף והולך אפילו את"ל שאין שייך בתנאי זה מתנה על מה שכתוב בתורה וכתלמודא דידן, מ"מ תינח בשעת קידושין אבל צריך תנאי בכל ביאה וביאה, משם אין אני רואה שום תפיסה על הנחלת שבעה.