אלא דהוצעת התוס' היא דאיירי דלא חתמו לאלתר אלא דחתמו לאחר עשרה ולכך חיישינן שמא פייס ובטלו, אע"ג דנתן הוא בעצמו לאחר עשרה ימים לא מהני, דכיון דביטל הוא הגט קודם החתימה אתא דיבור ומבטל הדיבור, וקודם החתימה דיבור גרידא מקרי דהא מתלי תלי עד דחתמי ליה סהדי, אבל אי חתמו לאלתר אלא שצוה ליתן עד עשרה ימים והוא בעצמו נותן לאחר עשרה חוזר ומגרש בו, דליכא למיחוש שמא פייס ובטיל דהא לא אתי' דיבור גרידא ומבטל דיבור שיש בו קצת מעשה. וזה ברור בפשט תוס', וא"כ ע"כ האי (לאלתר) [לאחר] עשרה ימים קאי אחתימה ולא אנתינה.
תורת נתנאל · חלק ל״ה סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Netanel, Modiin Illit, 2009
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תורת נתנאל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.