תורת נתנאל · חלק ל״ב סימן ג׳

הנה הב"ח בסימן ר"פ גם הש"ך (ס"ק ז') שהעתיק דבריו ס"ל דפסול. אבל לי נראה הלכה למעשה להחמיר לעצמו ולהקל לאחרים, ואין לפסול היריעה משום זה אפילו כשנכתב האות חצי על היריעה וחצי על המטלית. דהק"ו שלמד מעצמו הב"ח, דהלא אפילו היכא שנקרע האות באמצע אע"פ שהדבק מחזיקו פסול כיון שאין מוקף גויל אע"פ שכל האות כתוב על היריעה, כ"ש כשמקצת האות כתוב על היריעה ומקצתו על המטלית, דכשתלקח את הטלאי נמצא חצי אות כאן וחצי אות כאן כב' חתיכות, ע"כ (ונראה שיש ט"ס בדבריו, וכצ"ל ואע"פ שהדבק מחזיקו פסול, ולא עוד אלא אפילו כל האות שלם אך נקרע סמוך לאות עד שאין האות מוק' גויל והדבק מחזיקו פסול כיון שאינו מוקף גויל, ועיין בב"י ותמצא כדברי). ק"ו פריכא הוא, דכמו שאם נכתב האות בכשרות ואח"כ נשתנה האות ע"י שנפל עליו טפת דיו, שאין רשאי לתקן האות ע"י גרירה וחקיקה, דכתיב וכתב ולא וחקק (גיטין כ ע"א), כמו כן אם נפסל האות ע"י קריעה איך שתהיה, אסור לתקן האות ע"י דיבוק מטלית, אף שהדבק טוב ומחזיק האות כמסמרות נטועים, מ"מ פסול, דכמו כן דרשינן וכתב ולא ודבק, דמאי שנא. אבל אם בתחילה קודם הכתיבה דיבק לכל הנקב מטלית, וודאי אומרים לדבק טוב, וכן הט"ז (ס"ק ד') הזכיר קצת מזה וחולק על הב"ח.