תורת נתנאל · חלק ל׳ סימן ד׳

אלא דמעיקרא קשיא נמי איכא, דיעיין מר ברש"י במקומו (פסחים) דף כ"ג ע"ב ד"ה חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא משמע דרבי אבהו ס"ל כרבי מאיר, מדקאמר דלא יאכל בין איסור אכילה בין איסור הנאה משמע, עיין שם. ולר"מ גופא ס"ל דאותו למעוטי חולין בעזרה, ול"ק הגמ' אלא אליבא דרבי יהודה, ע"ש ברש"י ד"ה איכא בינייהו. ומעתה כל התנאים דקאמר הגמרא דסברי כר"א ס"ל נמי כר"מ, ובפרט ר"ש כדקאמר הגמ' ורבי יוסי הגלילי, וכן רבי עקיבא לפי תירץ הגמרא, ואם כן כלהו ס"ל שפיר דגם חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא. וצ"ע מאוד על הרא"ש ועל מעדני מלך, ועל מעלות אדמ"ו נר"ו בספרו קרבן נתנאל, ועל כל הפוסקים שהביאו דברי הרא"ש בסימן ס"ה (סעיף י') ביורה דעה ולא הרגישו בזה. ונא אם יעיין בה ויעשה מלאכתו בכתביו ורוצה לחקוק על הספר לתרץ, יכתוב ויפרש בשמי.