תורת נתנאל · חלק כ״ז סימן ג׳

בדבר אי חיישינן לשאלה למ"ד סימנין דרבנן, דעת הבית יוסף והב"ח והרמ"א דחיישינן לשאלה אפילו בכלים דלא מושלי, וסמכו על הרא"ש בתשובה (כלל נ"א סימן ו') והטור. אבל דעת מהר"ל מפראג ומהו' יעקב פאלק סמכו עצמם על דברי הנ"י והר"ן דלא חיישינן לשאלה. שוב ראיתי בספר אסיפת זקנים בבבא מציעא, וז"ל בשם הרשב"א, מהא דאמרינן כיס וארנקי לא מושלי אינשי שמעינן דמעידים עליהם אפילו למאן דאמר סימנין לאו דאורייתא דהא מהדרי עלייהו גיטא ולא חיישי כלל לשאלה וכו' וה"ה לעידי מיתה, עכ"ל, הרי למ"ד סימנין לאו דאורייתא מהני ט"ע בכלים דלא מושלי. ונ"ל דכן הוא דעת רש"י, דביבמות דף קכ"ב ע"א כתב רש"י בד"ה לכשתהא הפונדקית וכו', שהרי לא עליה סמכו אלא לפי תומה וכו', ס"א כלומר באותו ענין שהאמינו הפונדקית וכו' שהרי הפונדקית הוציאה להן ועל הסימנים סמכו, עכ"ל. וקשה למ"ד סימנין לאו דאורייתא האיך סמכו על הסימנין הללו, וכי תימא דהאי לישנא ס"ל כפירוש ראשון של רש"י דמסיחה לפי תומה היא, א"כ מי דחק רש"י לפרש לאידך לישנא דהטעם משום סימנים, אלא ש"מ דהיו מכירין מקלו ותרמילו וספר תורה בט"ע ולא חיישינן לשאלה. ואפשר בשאר כלים דדרכן להשאיל גם ללישנא דסימנין דרבנן חיישינן.