תורת נתנאל · חלק כ״ה סימן ז׳

אלא דקשיא וכי על ברייתא זו יחלוקו הפוסקים, ולא אשכחן בש"ס מחלוקת בזה. ואם נימא כסברת מהר"ל מפראג דאי סימנים דרבנן מוכח ממתניתין דלא חיישינן לשאלה, מדתנן אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו ולא נקט רבותא יותר דאפילו ט"ע דמהני בגופו לא מהני בכליו. אלא שאפילו אי יהיבנא למהר"ל סברא זו, עם כל זה אין כאן הוכחה רק בכלים דלא מושלי אינשי. ומה שכתב מוהר"ל מדתנן סתם כלים כו', אין זה ראיה דתנא כללא כייל דסימנים לא מהני בשום כלי, אבל ט"ע איכא מיני כלים דמהני, והיינו הנך כלים דלא מושלי. ומה שכתב מוהר"ל מדלא קתני ואע"פ שחותמו באצבעו כו', גם כן אין ראיה, דאי הוי נקט הכי הוה אמינא דוקא חותם שיש בו קפידא רבה לא חיישינן לשאלה, אבל שאר כלים דניחוש בעלמא הוא אימא ניחוש, ותנא אטו כי רוכלא לחשב. אבל עכ"פ מוכח דאיכא כלים דמהני בהו ט"ע, והיינו הנך דלא משאלי. ועכ"פ אם נימא דעכ"פ מוכח ממתניתין דאיכא כלים דלא משאלי שוב דעת הרי"ף נכון, כיון שהרי"ף החליט דסימנין דרבנן בשילהי יבמות, אם כן תו לא אצטריך להביא ברייתא דמצאו קשור בכיס, כיון שכבר הביא המשנה אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו, דמוכח הא ט"ע מהני. ובזה גם דעת הרא"ש אפשר לתרץ כן, אבל לדעת מהר"ל דאי סימנים דרבנן מוכח ממשנה זו דבשום כלי לא חיישינן לשאלה, אם כן א"א לפרש דעת הרא"ש כן, שהרי הרא"ש הביא בהדיא בשלהי פ"ק דב"מ דחיישינן לשאלה באיסור אשת איש, לפ"ז שוב מדהשמיט ברייתא דמצאו קשור בכיס מוכח דס"ל בכל הכלים חיישינן לשאלה, אבל לדידי דממשנה זו אין הוכחה רק עכ"פ דאיכא כלים דלא חיישינן בהו לשאלה שוב לא הוצרך הרא"ש להביא ברייתא זו, וגם דעת הרמב"ם אפשר לכוין כן.