תורת נתנאל · חלק כ״ה סימן ו׳

והנה אין בעדים הללו רק סימני כלים וט"ע של כלים והגוף כלו חבול נחבל, ואי חיישינן לשאלה אין מקום להתיר, והרב בית יוסף העיד על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שהמה ס"ל שחוששין לשאלה, ומי ירים ראשו להקל במה שהחמירו שלשה חמורי עולם ראשי ההוראה, ובפרט שכתב הרב"י שגם בעל העיטור עמהם. ועם כי לא מצינו בדברי הרי"ף והרמב"ם בפירוש דבר זה, מ"מ כוונת הרב"י שכיון שלא כתבו בפירוש שאין חוששין לשאלה ושסומכין על ט"ע של כליו מכלל דלא ס"ל להקל. ודברי הרא"ש מפורשים להדיא בסוף פ"ק דב"מ דחיישינן לשאלה, וגם דברי הרמב"ם מוכיחים להדיא דחיישינן לשאלה, שכתב בפ"ג מהלכות גירושין הלכה ט' או שמצאו בכלי שהניחו בו, ויש לו טביעות עין בארכו ורחבו של גט כו', הרי שבעינן דוקא ט"ע בגט עצמו אבל ט"ע בכלי לא מהני והיינו משום דחיישינן לשאלה, דלא כפירוש התוס' (גיטין כח ע"ב ד"ה מצאו) שפירשו ומכירו היינו דלוסקמא. ודע שמשלשה עמודי עולם הנ"ל מוכח דאפילו בכלים דלא מושלי אינשי חיישינן לשאלה, שהרי השמיטו הברייתא דמצאו קשור בכיס וטבעת כו'. והרב"י בסימן קל"ב כתב ולא ידעתי למה השמיטו הרי"ף והרא"ש ברייתא זו, וגם הרמב"ם לא הזכירה, עכ"ל הרב"י. ולדידי פשוט, משום דאינהו סברי דאפילו בכלים הללו חיישינן לשאלה.