וכל זה במסכת בבא מציעא, אבל כאן ביבמות שם ליכא בעיא כלל אי סימנים דאורייתא או דרבנן, רק ב' לשונות אליביה דרבא, ולהך לישנא דאמר רבא סימנין דאורייתא פסקי' למילתא בלי שום ספק, וקאמר שם להך לישנא דאמר רבא סימנין דאורייתא הא דקתני אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו דחיישינן לשאלה, ועל זה מקשה ואי חיישינן וכו' חמור וכו', בודאי אין כוונתו להוכיח מזה דסימנין דרבנן שהרי על זה לא נסתפק כלל רק פשוט אצלו שהם דאורייתא, ואם כן קושית חמור וכו' הוא גם כן רק על חששת השאלה ואין לה ענין לסימנין כלל, ואם כן קושיא זו עם קושיא שניה דמצאו קשור ענין אחד להם ולכך ערבינהו ומתרץ ואבע"א על שניהם יחד שהוא תירוץ כולל לכל הקושיות.
תורת נתנאל · חלק כ״ה סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Netanel, Modiin Illit, 2009
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תורת נתנאל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.