תורת נתנאל · חלק כ״ג סימן ד׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ובמותב תלתא בי' דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא כ' חיים כ"ץ מקרומבאך ודרשנו וחקרנו לו היטיב שיגיד בחרם ובעונש אליו"ע וכו' שיגיד באיזה זמן ועת שנאבד בנו מרדכי כ"ץ, וגם יגיד לנו בעונש הנ"ל אם הוא יודע בבירור גמור שהכתבים האלו ושט"ח ושארי דברים הנמצאים אצל הנטבע הנ"ל שהם של בנו מרדכי כ"ץ. ולאחר ששמע החרם והאיום שנתאיימנו עליו אמר לנו בזה"ל, בני מרדכי הלך מבית ביום א' כ"א טבת תקח"י, והלך לנגד נהר ריינש בייא גנודינו, ואני ואשתי רבקה תי' זענין ניט דער היים גיוועזין, אבר משרת שלי איזט איהם פום נאך גאנגין עד שעה אחת פון נהר ריין מעהר קיין שפוהר האבין קענין, אזו האבן איבראל לאזן זוכין סביב שפת נהר ריינש וגם אין אלי אורטין קיין שפוהר ממנו קענין האבן, והשררה האט לאזין בכל המקומות שרי בן אבר קייני נאך ריכט ממנו קענין ביקומן עד ח"ה של פסח האט איין ספן איהם גיפונדן אונ' אויף דער נארדר איהם גלינט, וביום ש"ק שביעי של פסח העבר האבן מיר בריב ביקומן על בי' דואר מן המלמד ושמו ר' עזרא באוישטהובין שרייבט מיר מאחר אלז יהודי אחד איזט בנארדע בתוך המים גיפונדן ווארדן, אונ' אצלו איזט גיפונדן כתיבות ידות מן חובות גם איין חותם אך אנדרי זאכין וואו רויש ער זעהן איזט אלז דער איזט בני מרדכי כ"ץ, אלזו האב איך ערשטיש רונדר גש קט לאשתי רבקה תי' מיט איין רשימ' פון כלתי העבלי תי' ווטש זיא לבני מרדכי מיט געבין האט ביציאתו מביתו, ובתוך הרשימ' הנ"ל איזט הכל גימעלט גיוועזן כל המעות במנינו וסכום כל מטבע ומטבע בפרוטרוט כנזכר לעיל, וגם איזט בתוך הרשימ' גימעלט גיוועזן כל הכתבים ושט"ח וואש אצלו גיפונדן ווארדן כנ"ל וגם זאק אויער והחותם שלו והטבעת עם קרמיאל ושארי דברים הכל בתוך הרשימה גימעלד גיוועזן, והרשימה הנ"ל הי' מונחת פה אצל ב"ד נר"ו. וגם אני מעיד בת"ק בעונש הנ"ל, שאני מכיר ויודע בוודאי שזו היא חתימה של בני מרדכי כ"ץ, וגם הכתבים האלו הן שט"ח והן הליווער צעטל והקיומים של בני מרדכי ז"ל, וגם אני מכיר ויודע שהטבעת עם הקרמיאל הנ"ל נתנה לו כלתו העבלה תי' בשעת הקנס לבני מרדכי פר איין מתנה. כל הנ"ל העיד כ' חיים כ"ץ מקרומבאך בת"ק בעונש אליו"ע ובעונש חרם כו' נעשה פה ווירמש ביום ג' אייר תקחי"ל.
נחלת הכלל · Torat Netanel, Modiin Illit, 2009

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תורת נתנאל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.