תורת נתנאל · חלק י״ח סימן ט׳

עוד השיג בהשגת ידו הגדולה והרמה על קושייתי שהקשיתי על נוסח נחלת שבעה, שמתחילה תשבע שלא מכרה ולא מחלה, הא שבועה זו דאתי עליה מצד גלגול שבועה הוא, ומהראוי היה להשביע על עיקר. ותירץ וז"ל, מי הגיד לו שזה לאו עיקר שבועה הוא הלא הרמב"ם פט"ז מונה שבועה זו לעיקר כי לא הביא שם עוד גלגול שבועה ונחשבת שבועה זו לעיקר כמו צררי, ומ"ש בחלקת מחוקק אינו רק לדעת הטור, עכ"ל. עיינתי ברמב"ם פט"ז מהלכות אישות, וז"ל, וכן התקינו כשתבא לגבות כתובתה אחר מותו לא תגבה עד שתשבע בנקיטת חפץ שלא הניח אצלה כלום ולא מכרה לו כתובתה ולא מחלה אותה, עכ"ל רמב"ם, הרי להדיא דמתחילה תשבע שלא הניח אצלה כלום, והיינו שלא אתפסה הבעל צררי, ואח"כ נשבעת על שלא מכרה ולא מחלה כתובתה. ועד נאמן לדברי, הנוסחא שהביא הבית יוסף סוף סימן צ"ו, מבואר להדיא דמתחילה נשבעת על שלא התפיסה בעלה צררי ועל שלא תפסה ואח"כ שלא מכרה או מחלה כתובתה. ועוד, דהחלקת מחוקק הקשה אם איתא דמחלה או מכרה ה"ל ליתן הכתובה לידו, ועל זה תירוץ דמדין גלגול נגעו בה, וקושיא זו קשה גם להרמב"ם, וצריכין ג"כ לתירוצו אף להרמב"ם דאינו רק מצד גלגול. ועוד, הא לדעת הטור בלא"ה א"צ לישבע כלל על שלא מחלה או מכרה אף מצד גלגול כמבואר בטור, רק הרמב"ם הוא דס"ל כן, וזה שכתב הש"ע ויש מי שאומר שצריכה לישבע שלא מחלה כו' הוא דעת הרמב"ם לחוד, וא"כ בע"כ דדברי חלקת מחוקק אליבי' דרמב"ם הן אמורין.