תורת נתנאל · חלק י״ח סימן י׳

ד. עוד כתב מר, וז"ל, אני אומר שכל זה אינו רק באשה העוסקת בפלכה ועיסתה, אבל באשה הנושאת ונותנת בתוך הבית הבעל בעצמו יוכל להשביע אותה בטענת ברי אליבא דכ"ע, וכל מה שאביהן יוכל לטעון אנן טענינן בשביל יתומים, ורוב נשים דידן נושאות ונותנות בתוך הבית, עכ"ל. סוף דבריו נכונים וברורים דרוב נשים דידן נושאות ונותנות בתוך הבית, וכבר העיד רמ"א על זה בח"מ סימן ס"ב בהג"ה. אבל לא זכיתי להבין כללא דמר דכייל ותני כל שהבעל יוכל להשביע אותה בטענת ברי טענינן ליתמי להשביע אותה בטענת שמא בשביל היורשים, הא בטענת ברי הבעל בעצמו יוכל להשביע אותה אף על פלכה ועיסתה, וכמ"ש הטור והב"ח להדיא בסימן צ"ז דבטענת ברי ליכא פלוגתא וכ"ע מודים דיכול הבעל להשביע אף על פלכה ועיסתה, וא"כ נימא ג"כ כיון דהבעל בעצמו יוכל להשביע בטענת ברי על פלכה ועיסתה טענינן ליתמי, ואף היורשים יהיו יכולים להשביע על זה, אף שאינה חנונית וזו וודאי ליתא. ועוד, דהא רבי שמעון אמר (כתובות פז ע"ב) אינה תובעת כתובתה אין היורשים משביעין אותה אף שהיתה חנונית, וזה וודאי דהבעל עצמו היה יוכל להשביע אותה בטענת ברי בהושיבה חנונית וכמו שמבואר מלשון הטור גופא בסי' צ"ז יע"ש, ואפ"ה אין היורשים יכולים להשביעה בטענת שמא אם לא בתובעת כתובתה. ועוד, דהא לשיטת הרבינו תם ור"ח והרא"ש והרשב"א הלכה כרבי שמעון באם אינה תובעת כתובתה אין היורשים משביעים אותה אפילו הושיבה חנונית. ויש בזה ב' שיטות, ולשיטה א' פירושו דווקא כשמשביעין את האלמנה מספק שמא אתפסה צררי דאז יכול להשביעה על שמא תפסה מעצמה וכן על אפטרופסות שמינה אותה בחייו, אבל כשאינה צריכה לישבע על התפסת צררי אין משביעין אותה על טענת אפטרופסות כמבואר בב"ח ובאחרונים שם. ודעה זו דהלכה כרבי שמעון נזכר בש"ע סימן צ"ז ס"ב, ואף שכתב אח"כ וי"א שמשביעה כל זמן שירצה מ"מ הלכה כדעה קמייתא, בכלל שמסר לנו הרמ"ע זצ"ל (בשו"ת סימן צ"ז) היכי שמביא בש"ע י"א דעתו להלכה כדיעה קמייתא. והאחרונים מחולקים בזה, הט"ז פוסק כל שתובעת הכתובה חייבת לישבע אף בלי גלגול התפסת צררי, והבית שמואל הכריע דהיורשים א"י להשביע רק ע"י גלגול התפסת צררי, וא"כ למה לנו להכניס ראשינו בין פלוגתת הראשונים והאחרונים, הלא טוב לנו ליצא כל הדיעות להשביעה אותה תחילה על התפסת צררי ואח"כ על שלא תפסה, וכמ"ש באמת בנוסחא שהביא הבית יוסף סוף סימן צ"ו והעתקתיו לעיל בקוצר.