תורת נתנאל · חלק ט״ז סימן ט״ו

נא אל יהיה לו לטורח דברי אלה, קמי שמיא גליא כי זה ימים כביר נדון בי רוחי אם לנסוג אחור ואם לקרוב הלום, אין הלום אלא כו', כי עלו במזלג עיוני דברים הרבה אשר עמדתי בהם משתומם ומשומם, ואין פותח כו', ולא מצאתי לבי לבא מול הדרת פניו אפי רברבי ולהטריחו בדברים אשר נעלמו מנגד עיני, מהם העלמת טעם על ראשונים נ"נ, מהם דברים חדשים אשר לא עמדו עליהן והאיר ד' עיני לדרוך על אדני פז כפי אשר עלתה בכח התחכמוני, כאשר המה בכתובים באוצרי ולבי, וסעיפי לזה הערוני מה לך נרדם קום קרא אל האיש הבינים, בונה עולם עושה ציצין ופרחים לתורה פרח שושן עמק עומקא של הלכה, חד חד מרפס איגרן עליות ותחתיות אשר נהירין ליה שבילי דנהר דעה, דין גליא רזיא מבאר תורה לעמו כמין חומרתא דקטיפתא בכל משלח ידו הרחבה והמלאה, במקום גדולתו שם ענותנותו, יטה אוזן לדבר הנ"ל. האמנם אצלו יהיו הדברים הנ"ל בדוין וסתורין, אבל מפחיתות ערכי אצלי המה נעלמין וטמירין, לא מתבררין ומתחוורין, אף לא ברירין וצהירין. לכן יהיו נא אמרי לפניו לרצון, להשיבני דבר להעמידני על האמת, יגלה לי סתריו, להביאני את חדריו, להודיעני דבריו, והיה כי יקרב אלי דבריו הנחמדים רביד לראשי אענדנו. ואם יעלה על לבו הטהור לפקדני בדברי התשובה, יוכל למסור הכתב ליד מחו' הקצין ר' ליב עטלינגי, והוא ישלחנו על ידי ציר מיוחד ההולך כל שבוע ושבוע משם עד סמוך לעדקהובין לכפר ראהט. או אם ישלחנו על הבי דואר, יוכל לכתוב האדרעס שלי, הערין זעליג לאנד ראבינור אין עדיקהובין בייא נייאשט אן דער הארט, ויגיע לנכון לידי בלי כושל. ואסיים מעין הפתיחה, נפשי בבקשתי, להוציאני ממחשכי, להאיר עיני בספיקי, לחלוק מכבודו על שפל ערך כמוני, וכל ימי חלדי יהיה חקוק על לוח לבי. אני אני המדבר אל אלקים אשים דברתי, יהוי ארכא לשלוותי' כחמרא דיתיב על דורדייא, מן קדם מרא דארעא ודשמיא.