תורת נתנאל · חלק א׳ סימן י״ז

ואני אומר מאן חכים למשרי כה"ג כי יש לנו לקיים פי' הב"י או פי' רמ"א כי מה שהקשה עליהם דמשמעות הרא"ש והטור דהך עובדא דר"ש תלוי בפירושו ולדבריהם אין ענינו כלל לפי' ר"ש דאפילו לפי' רש"י טהור כיון שהטעם דאמרינן דתלינן שהדם בא מחתיכות, וכיון שבשעה שנעקר לא היה דם אלא בחתיכה טהור, זה גם כן לפירש"י דתלינן בחתיכות ואין זה דם נדה אלא דם חתיכה כיון שמהחתיכות בא שלא היה דם אלא בחתיכה, שהרי גם לדברי רש"י אפילו החתיכה מלאה דם בבקעים טהורה דאמרינן דם חתיכה הוא ולא דם נדה וכמו כן לפי' רמ"א רש"י נמי מודה דתלינן במכה ואמרינן דם נדה הוא והיאך תלוי עובדא דר' שמשון בפירושו ומסיים דלית נגר בר נגר דיפריקינהו. ואני אלמד בו שיהיו דברי חכמים קיימים דאיירי הך עובדא דר"ש שהחתיכות פלי פלוי ויש בהם דם, והנה מכח כל הני קושיות שהקשה הרא"ש על פירש"י ולולי פי' ר"ש יהי' מוכרחין לפרש סוגיא ע"פ פירוש התוספ' דף כ"ב ד"ה כי פליגי, ולפי' תוס' בפלי פלוי גם רבנן מטמאין וא"כ תו ליכא למימר דתלינן שהדם בא מן החתיכות, דאף אם בא מן החתיכות טמאה, דבא מן הדם שבתוך פילוי חתיכות בשר, דהא מבשר אי אפשר לנבוע הדם כ"א מאותו דם שבסדקין נובע, מש"ה נאיד ר"ש מפי' תוס', וכמו שהקשה מהרש"א על פי' תוס' ומפרש ר"ש הסוגיא באופן אחר ובפלי פלוי מטהרינן רבנן, ועל פי זה סומך ר"ש ועבד עובדא וטיהר אותה לבעלה, וזה נכון. ודוגמא לזה מצאתי במהרש"א בברכות דף כ"ו בתוספות ד"ה טעה.