תשובות רבי עקיבא איגר · חלק פ״ז סימן ד׳

וכיון שכן י"ל דבעדות נשים כשר, דזה ימים רבים נסתפקתי בעדות נשים ונמצא אחד מהם גזלן דאורייתא דפסול לעדות אשה, אם בטל כל העדות, או דנימא דהך דמגזה"כ. פסולים הם רק כמו פסולי עדות דקורבא וכדומה, אבל מ"מ לא שנצא חשידו לשקר ולא הורע חזקתייהו למחשדינהו למשקרים, וכיון דבעדי נשים כל פסולי עדות שבעולם שאינן מחמת עבירה כשרים להעיד א"כ י"ל דאם אחד גזלן לא יתבטל כל העדות, דמ"מ אינך העדים לא חשידי לשקר, והויין כפסול קורבא דכשרים לע"נ, אחר זמן רב ראיתי בספר בית מאיר כ"כ בקוצר אמרים בשם הגאון נודע ביהודא והוא השיג עליו, אבל לפי הנ"ל יש להסביר היטב, ומ"מ בדברי הרא"ש בתשוב' א"א לכוון כן, דא"כ מאי הוצרך לתלות דין מת ונהרג בעלמא לפלוגתא דר"מ ור"י ור"ש דזהו קשה טובא דהא י"ל דפליגי רק בצרות, כמו דצ"ל לשנוייא דר"א וכנ"ל ומנ"ל דלר"י אם הכחשה בעדים בעלמא במת ונהרג בטל העדות, הא י"ל לשנויא דר"י דפליגי בהא, דר"מ ס"ל דהכחשה דנהרג מהני גם בצרה ור"י ור"ש ס"ל דהכחשה דנהרג הוי כמו הכחשה דלא מת לא מהני בצרות, וכדס"ל לר"א אליבא דכ"ע, ומנ"ל לשווי' פלוג' חדשה יותר הו"ל להרא"ש לומר דלכ"ע, גם לר"מ כשר בעדים דעלמא, ופליגי רק בצרות, והיינו דבעדים דעלמא קיימינן כסברא הנ"ל דעכ"פ חד מינייהו כשר להעיד אבל בצרות דאין צרה מעידה לחברתה, א"כ מה דאנו רוצים להתירה הוא רק ע"י עצמה דאומרת מת, ובזה דהיא מוכחשת מצרתה נסתלק עדותה, וע"י עדות חברתה דנהרג א"א להתירה דהא צרה א"נ להתיר, ולר"מ דס"ל צרה נאמנת להכחיש היינו בלא מת לשנוייא דר"א או ע"י הכחשה דנהרג לשנוי' דר"י, וכיון דנאמנת להכחיש לאיסור ולא להתיר מש"ה ס"ל לר"מ דלא תנשא ור"י ור"ש ס"ל דא"נ גם להכחיש לאיסור, אבל בעדים דעלמא דעד אחד נאמן להתיר שריא כיון דחד מינייהו ודאי כשר, והיה הסוגיא מרווחת מאד. וביותר קשה דאם נימא דהרא"ש מה"ט אתיא עלה ממילא בצרות דליתא לה"ט, דהא צרה א"נ להתיר, מוכרחים אנו לטעם אחר דר"י ור"ש מתירים, והיינו משום דצרה א"י להכחיש, וממילא איך יליף הרא"ש מזה דעדים דעלמא נאמנים, הא ההכרח דטעמייהו דר"י ור"ש משום דצרה א"נ להכחיש, וע"כ דכוונת הרא"ש דבע"נ לא מגרע כלל הכחשה וראוים שניהם להצטרף, ובאמת מוכח דלשנוייא דר"א פליגי ר"מ ור"י ור"ש רק בצרות, ולשנוייא דר"י הוא דכתב הרא"ש דר"י ור"ש ס"ל הכי גם בעדים דעלמא וכמ"ש בב"ש וכנ"ל, אבל מכל מקום לדינא יש צד גדול להקל דהכחשה בחקירות כשר בע"נ אולם ביסוד הדבר דנמצא אחד גזלן דכשר דבעדי נשים לא אמרינן נמצא אחד פסול דכולם בטלים, לענ"ד ראיה בהיפוך מדברי הר"ן גיטין פ"ק בסוגיא דעצמך ונכסיך קנויים לך, דכתב דאם קרוב הביא גט שחרור כזה י"ל כיון דא"נ לומר בפני נכתב לענין הנכסים, א"כ גם לענין שחרור אינו נאמן דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ולפי הנ"ל יש חילוק טובא די"ל דהך מלתא דבטלה כולה הוא ג"כ גזה"כ דמתפשט הפסול בכולה, וכמ"ש הרא"ש להדיא פ"ק דמכות, דהוי כנמצא אחד מהן קא"פ, וא"כ לענין עדות דבפני נכתב דכל הפסולים שאינם מחמת רשעות דחשוד לשקר נאמנים יהיה הדין דנמצא אחד מהם גזלן דיתקיים העדות בשאר וכנ"ל, הכי נמי מה"ט לא אמרינן דבטלה מקצתה בטלה כולה אלא על כרחך דסבירא ליה להר"ן דאין לחלק דגם בע"נ אם נמצא אחד מהם גזלן בטלה כל העדות. עוד נ"ל להחזיק סברת הב"ש דבע"נ כשר, ולמה דהערה הב"י בתשו' בהל' קדושין (סי' י') על הרמב"ם דבעדים מרובים והוכחש אחד בחקירות דבטל כל העדות, אם הוא דוקא בבאו בב"א, אבל זה אחר זה לא, עיי"ש, ולענ"ד להוכיח כן ממ"ש הרמב"ם (הל' נזירו') זה אומר נזר ב' וזה אומר נזר ג' בטל עדותן כת אומרת נזר ב' וכת אחת אומרת נזר ג', הו"ל נזיר ב', והנה ע"כ הא דבא' אומר נזר ב' ואחד אומר נזר ג' דבטל העדות ולא הוי כא' אומר הלוהו מנה ואחד אומר מאתים דקיי"ל יש בכלל מאתים מנה, היינו משום דלגבי המנה הוי הכחשה בבדיקות, אם היה בצירוף עוד מנה או לא, ובד"מ קיי"ל הכחשה בבדיקות כשר, אבל נזירות דמי לנפשות והכחשה בבדיקות פסול, (וכ"כ בתומים סק"ז) וכיון שכן יקשה גם בב' כיתי עדים נימא דעל נזירות הב' הוו כולן עדות אחת, והוכחשו בבדיקות ובטל כל העדות אע"כ דבזא"ז עדיף,. וכיון שכן צ"ל הא דאחד אומר יין ואחד שמן דבטל העדות ואין צריך שבועה, אף דמיירי בסתמא אפילו באו זא"ז, היינו משום דשניהם ראוים לצרף לחייבו ממון, נעשו עדות אחת, וכיון שכן בע"נ דא"צ צירוף כ"ז שלא באו בב"א, אף שלא התירה להנשא ולא נעשה הראשון כתרי, מכל מקום כיון דעכ"פ לא באו להעיד בבת אחת ואין האחד צריך לצירוף השני, הוי כל אחד כמו כת בפני עצמו ולא בטל כל העדות אולם לדינא ח"ו לסמוך על דעתי הנמוכה, וכי מפני שאנו מדמים נעשה מעשה, ובפרט דהב"ש כתב בשם הש"ג להחמיר, ומפורש כן בירושלמי להדיא דמודו רבי יהודא ורבי שמעון בעדים דעלמא, וכמו דתמה בספר קרבן עדה, ותירוצו שם דחוק ומה דכתב מעכ"ת לדון בנ"ד כיון דהשלישי מוכחש מב' הראשונים הלך אחר הרוב, מתוך דברינו הנ"ל מבואר הסתירה, דכיון דאינו מכחיש לומר לא מת רק בחקירות מגרע גרע, דהו"ל כולן עדות אחת ובטלה כולה, כמ"ש הרמב"ם במפורש היו העדים מרובים והוכחש אחד מהם בטלה כל העדות. אכן לדינא בנ"ד הוי רק הכחשה בבדיקות, כיון דענין הקבורה ל"צ לגוף העדות, ואף דאמרו מת מחמת רעבון דבעי דוקא קברתיו, מ"מ העדות דטלטלהו ממקום למקום ויודעים דמת מהני וא"צ לעדות מעשה הקבורה ומ"ש מעכ"ת נ"י לדון כיון דנלקחו לעבודת המלך יש לחוש דמחללים שבת שלא במקום אונס, ומעכ"ת נ"י כ' דתליא בפלוגתא דספק דאורייתא אי מה"ת לחומרא, נפלאתי, מה"ת לחוש לפסול לאדם שראינו שעובר עבירה באונס לחוש שעובר ג"כ שלא באונס, ובתשו' הרא"ש (כלל נ"ד) באנוסין שכתב דצריך לדקדק הרבה בעדותן לאפוקי ממון כי יש הרבה מאנוסים דגם קודם הגזירה היו חשודים, י"ל דהתם חזינן ריעותא דלא מסרו נפשם על קידוש השם כפי החיוב בהמרת דת שיהרג ולא יעבור משא"כ בנ"ד דאלו באו לשאול היינו מודיעים להם לעבור ולא יהרגו דהא מכוונים להנאת עצמן ולא לעבור ע"ד אם כן ליכא ריעותא כלל גם בההיא דהרא"ש הנ"ל נראה דידוע דגם אחר שעבר האונס היו מחזיקין ברשעתן אלא דעשו אח"כ תשובה ובאנו לדון להכשיר עדותן שראו כשהיו אנוסים מטעם דהוי תחילתן וסופן בכשרות, בזה י"ל כיון דאגלאי דגם אחר האונס עמדו ברשעתן, וגם מתחילתו לא עשו כהוגן שלא מסרו נפשם על קידוש השם מש"ה חיישינן דגם אז היו רשעים, משא"כ בנ"ד דליכא לא זה ולא זה, מה"ת לפסול מספק, וגם בההיא דאנוסים כתב הרא"ש דבעיגונא מקבלין עדותן, עיי"ש, כנלענ"ד דאתתא זו שריא, וה' יצילנו משגיאות ולא נכשל בדבר הלכה: