תשובות רבי עקיבא איגר · חלק פ״ז סימן ג׳

ומזה יצא לתמוה על פסקא דהש"ע, דבחוה"מ פסק כהרמב"ם דיין ושמן מכלל החקירות, ובאה"ע פסק דעד אחד אומר מת ועד אחד אומר נהרג דתנשא. ואולם מ"מ לדינא יש לנו צדדים הרבה להקל בהכחשה בחקירו' והיינו דעת הרמב"ן דס"ל דבד"מ בהכחשה בחקירות כשר העדות, ולדעת חכמי לוניל שבבעה"ת (שער כ"ט) בהרמב"ם דהכחשה בחקירות פסול בד"מ ולאו מטעמיה, אלא משום דבזה מכחישו ואומר לא לוה בניסן, אלו שתק ולא היה אומר דאלא בתשרי לוה, היה ע"א בהכחשה ולא הוי דינו כע"א לחייבו שבועה, והשתא דהוסיף ואמר בא' בתשרי הלוהו מחייב ומחשב לקמא עד בתמיה, א"ו דעד קמא לא חשבינן ליה כעד, והעד הב' על הלואת תשרי הוא ע"א לחייב שבועה, עיי"ש. ולשיטתייהו לא מבעי במת ונהרג דתנשא דל"ש בזה הכחשה ביסוד המיתה, דהא שניהם אומרים על זמן אחד דלא היה חי וא"כ ההכחשה בחקירות וזה בודאי כשר בע"נ כמו בע"מ, אלא אפי' בהכחשה בזמן דע"א אומר בניסן מת ואחד אומר לא כי אלא בתשרי מת, די"ל דבזה שאמר שלא מת בניסן הוכחש העד הא', מ"מ כיון דבממון הוי העד ב' כמו ע"א לחייבו שבועה, ממילא לענין עדות נשים מהני העד הב', דהא מתירים אותה ע"פ עד אחד. וביותר י"ל לדינא למה דקיי"ל דיין ושמן הוי הכחשה בחקירות ועדותן בטלה, ומשמע דאפי' שבועה א"צ, וכמ"ש הב"י והסמ"ע, א"כ לכאורה בע"נ ג"כ לא מהני וכמו דהקשה מעכ"ת על הב"ש, וכן הקשה בספר עצי ארזים, מ"מ לענ"ד לדון להקל, דלכאורה באמת טעמא בעי בהכחשה בחקירות בד"מ אמאי לא הוי כע"א לחייב שבועה, הא עכ"פ חד מינייהו הוי עד כשר וכן יש לעיין במה דפסק הרמב"ם (פ"ב מהל' עדות) היו עדים מרובים ואחד מהם הוכחש בחקירות עדותן בטילה, אמאי לא אמרינן דאין דבריו של אחד במקום שנים, ויהיה זה שהוכחש בחקירות כאלו הכחיש האחרים ואמר לא הרג, דלא היה מועיל להכחיש האחרים, וצ"ל דכך היא המדה דכיון דאינו מכחיש גוף העדות מגרע גרע, דיש עליו ג"כ שם עד, והוא מכלל העדים על אותו מעשה, וכיון דהוכחש בחקירות הוי כנמצא אחד מהם קרוב או פסול דבטל כל העדות, וכ"כ בתשו' הר"מ פאדווע (סי' ל"ב) וז"ל, ועוד דודאי ע"א אינו מכחיש שנים כשהוא סותר אותם בעיקר הדבר דאין דבריו של אחד במקום שנים, דדוקא בדרישה וחקירה ששלשתן הן עדות אחת בעיקר הדבר רק בבדיקות וחקירות אין מכוונים, פוסל אחד את השנים, דעדות אחת היא, וצריך שיהיו מכוונים, כדמשמע בפרק היו בודקים, וכן יראה מהרמב"ם (פ"ב מה"ע) ואין הדבר צריך לפנים, עכ"ל. ומה"ט ניחא דאפילו שבועה ליכא דשניהם שם עדים עליהם, והוי כנמצא אחד מהם קא"פ דבטל כל העדות: