תשובות רבי עקיבא איגר · חלק פ״ב סימן ג׳

ידידו עקיבא גינז מא"ש בשולי מכתב ובעיקר דברי הש"כ הנ"ל יש לעיין למה דקיימינן השתא להסוברים דהחמץ הוי דבר שיל"מ איך שייך להקל מחמת ספק דרבנן הא ביש לו מתירין ספק דרבנן לחומרא, ונהי דבשורש הביטול כיון דהוא מין בשאינו מינו בטל גם דבר שיל"ם אבל לענין הספק דינו ככל ישל"מ ולשיטת הרמ"א (סי' ק"ט) באיסור דרבנן חיישינן שמא יבשלם ניחא, דא"כ גם לאחר הפסח אם הגדול חמץ אסור, וצריכין לדון מכח ספק דרבנן ולתלות דהקטן חמץ, ואסור לעולם בלא תלייה דהקטן הוא החמץ, ולענין ביטול מב"מ שפיר הוי ישל"מ, כיון דעתה מדאורייתא אסור בלא ביטול, ואחר הפסח יהא מותר מדאורייתא בלא ביטול, משא"כ לענין תלייה דהקטן הוא החמץ, כיון דמדאורייתא גם עתה בלא תלייה זו מותר, ולגבי דרבנן גם אחר הפסח צריך לתלייה זו עקיבא