תשובות רבי עקיבא איגר · חלק פ״ב סימן ב׳

מ"ש מעכ"ת בדין תולעים, דבריו נכונים ופשוטים דבשביל תולעת אחד לא מקרי אתחזק בתולעים לאסור בנתבשל בלא בדיקה ומ"ש בנתערב ביבש בשא"מ ונאבד קצת מהתערובות, ויש ספק אם היה בו ס', דכיון דמדאורייתא יבש ביבש בטל ברוב ולהמחמירין עכ"פ בטל מה"ת באין בו כזית בכדי אכילת פרס] אלא דמדרבנן אסור דשמא יבשלם, הוי ספק דרבנן ודמי לנשפך במין במינו (בסי' צ"ח ביו"ד). לדעתי אף דבפשוטו כן הוא, מ"מ עדן יש לעיין בדבר משום דקשיא לכאורה, אף באתחזק תולעים לשתרי בספק נימוח לחוד, כיון דהא דבריה לא בטילה הוי רק מדרבנן נדמהו לנשפך והנראה דבאמת בדין נשפך נמי יש לעיין, הא הוי אתחזק איסורא, דקודם שנפל לתבשיל היה איסור באסורו עומד ולגבי ספק ביטול הוי חזקת איסור, וצ"ל משום דנגד זה איכא חזקת היתר לתבשיל שלא נאסר. ולזה י"ל דוקא בדינא דלשפך, כיון דאם ליכא ס' ההיתר בעצמותו נאסר מחמת בלוע איסור שבתוכו [אף להמחבר דס"ל דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים, היינו דהפליטה דהחתיכה אינו אוסר אם יש ס' נגד האיסור, דכל שיש ס' נגד טעם האיסור חוזר להתירו, אבל כ"ז דטעם האיסור נרגש בחתיכה גוף ההיתר נאסר, ולהר"ח כהן באכל ממנו כזית לוקה דההיתר נהפך לאיסור ומסתמא גם הר"ח ס"ל כדעת רוב הפוסקים דבשאר אסורים חתיכה נ"נ רק מדרבנן, והיינו ע"כ כדברי דכ"ז שהטעם נרגש ההיתר נהפך לאיסור. וכיון שכן, אם תאמר דליכא ס' תוציא ההיתר מחזקתו דנהפך לאיסור, ואם תאמר דאיכא ס' תוציא האיסור מחזקתו דנהפך להיתר, והוי חזקה להדי חזקה ומש"ה ספיקו להקל [ואף דבמין במינו ליכא טעם ול"ש נהפך, מ"מ חז"ל אסרו מב"מ כמו כנגדו באינו מינו] אבל בתולעים אף אם לא נימוח לא נאסר עצמות ההיתר, דהא טעם אינו אוסר אלא דאסור לאכול משום דא"א לבקר התולעים, א"כ אם תאמר דלא נימוח התולע לא יצא ההיתר מחזקת וממילא קיימא בחזקת איסור וחזקת הגוף דלא נימוח התולע ולפ"ז בנ"ד כיון דאף אם ליכא ס' אין ההיתר נאסר כיון דהוא יבש ביבש, א"כ אין מוציאין ההיתר מחזקתו, וקיימא חזקת האיסור לומר דלא נתבטל האיסור. ובלא"ה י"ל כיון דטעמא דאסרו חז"ל הוא משום שמא יבשלם ממילא גם בספק ספיקא שייך הגזירה שמא יבשלם, כיון דאם יבשלם יהא עכ"פ ספק דאורייתא, ובפרט אם יורגש הטעם יבורר דודאי אסור מדאורייתא אולם מדברי הש"כ יו"ד (סוף סי' ק"ב) במ"ש דההיא דא"ת (סי' תמ"ז) מיירי דיש בב' חתיכות ס' והיינו דמיירי בנתערב ככרות חטים בשעורים באופן דככר אחד כזית, וב' ככרות כל אחד שלשים זיתים, ולא נודע איזה חמץ דמדאורייתא אף אם הגדול חמץ בטל ברוב אינך תרי דיש בהן ל"א זיתים אלא מדרבנן אסור דשמא יבשלם, מש"ה מקילין ותולין דהקטן הי' חמץ ויש ס' (וכן ביאר יפה דבריו בספר פ"מ] וזה דלא כדברינו, ועדיין צ"ע לעת הפנאי: