תשובות רבי עקיבא איגר · חלק פ״א סימן י״ב

א"כ עכ"פ יש מקום להקל בנ"ד שלא בשעת ווסתה, אך וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה, היות שדברי הרמ"א מורים בראתה מגופה אף בלא הרגשה אין תולין במכה, ולהש"כ אף ס"ס לא מהני וכנ"ל, גם נ"ל דבנ"ד הוא בכלל ראתה בהרגשה, כיון דמשמשה בכתונת י"ל בשעה שנדחק שם הדם לצאת נפתחו הוורידים בהרגשה ותלתה בהרגשת הכתונת, וכמו דהקשה בספר סדרי טהרה מה"ט (סי' קפ"ג) על תשו' מהר"ם לובלין, ומעכ"ת הרב ני' כתב דדוקא התם כיון דבאת לתלות דנתהווה הדם ע"י דחיקת הכתונת במקור, דהא הך חתיכה הוא מקור עצמה, ואף דתולה לחוץ מ"מ הוי הרגשה, והב"ח כתב דכיון שנפל לבית החיצון הוי כנפל לחוץ דתו לא מטמא בראיית הדם, היינו בנחתך המקור לחתיכות דהחתיכה הוי כמו נפל לחוץ, משא"כ במחוב' להמקור בנ"ד דמה"ט אנו דנין לדם זו לראי' שמגופה, ה"נ הוי הרגשה דמגופה.