תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ע״ח סימן ז׳

ואולם עכ"ז אין דעתי נוטה להקל בנ"ד שמצאה ביום ב' לספירתה אף דדעת הרמ"א (סי' קצ"ו) דגם תוך ג' ימים הראשונים תולה במכה שידוע שמוציאה דם, א"כ ה"נ אם נידון דמקרי ידוע שמוציאה דם וכמ"ש גם מעכ"ת נ"י להקל מה"ט, מ"מ כיון דהש"כ חולק על הרמ"א וס"ל דתוך ג"י כיון דהוחזק מעיינה פתוח גרע יותר מאשה דעלמא דתולין אף בעת ווסתה לולי הסברא דלא תטמא לעולם, א"כ אף דהרמ"א מיקל י"ל דוקא בכתם אבל בבדיקה דהוא דאורייתא י"ל דמודה הרמ"א, וכמו דדייק הרמ"א וז"ל, וא"ל דשאני ברואה ממש וכו' א"כ כתמים נמי שהוא מדרבנן וכו', הרי דלימד ודימה כתם תוך ג"י לראיה גמורה בשעת ווסתה, אבל ראיה גמורה תוך ג"י בזה כיון דהוא דאורייתא וגם מעיינה פתוח י"ל דאין תולין, גם הא י"ל דעיקר הדין דתולין במכה שודאי מוציאה דם, אף דגם המקור דרכו להוציא דם, היינו מכח חזקת היתר, א"כ תוך ימי לבונה דאתחזק איסורא מאן לימא לן להקל, אף דאחר ג"י יש לצדד כיון דהמכה ודאי מוציאה דם ומקור כיון דיש לה ווסת אין דרך המקור להוציא דם שלא בשעת ווסתה והוי דם מכה מצוי יותר, מ"מ תוך ג"י כיון דהוחזק המעיין פתוח י"ל דלא מקרי דם מקור בכלל אינו מצוי, ועיין רש"י זבחים (דף כ"ט ע"א ד"ה בזב וזבה ומנו ד' או ה' ימים), אפשר דבכיון נקט כן דמקודם ד' ימים לא מקרי עדיין אתחזק בהתירא, ועיין תוס' שם שחלקו דגם אח"כ לא מקרי חזקת טהרה, א"כ אף אם נידון להקל אחר ג"י ואף לשיטת תוס' מטעם דרגיל יותר דם מכה מדם מקור, כיון דשלא בשעת ווסתה אינו מצוי שהמקור יוציא דם, מ"מ תוך ג"י דהמעין פתוח י"ל דאין להקל.