תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ע״ח סימן ו׳

אמנם יש לדון בנ"ד דהוי בכלל מכה שידוע שמוציאה דם, אף דאין לדמותו למ"ש הט"ז (סי' קפ"ז סק"י בסופו) דאם בשעת הכאב מוצאה דם, מוכחא מלתא דממנו בא, והיינו ע"כ אין כוונת הט"ז בכאב לחודא, דהרי מכח קושיתם על הרמ"א מההיא (דסי' קצ"א) מזה עצמו מוכח דאין תולין מכח כאב, א"ו כוונתם דביש לה מכה בבירור בזה הכאב מברר דהמכה מוציאה דם, מ"מ לענ"ד אין דומה לזה דכוונת הט"ז רק בחזינן דהכאב גורם ליציאת דם דכמה פעמים בשעת הכאב מוצאת דם, אבל בנ"ד דעכשיו בשעת הבדיקה נגע העד במכה גם היה לה כאב ומצאה דם מ"מ אין רגליים לדבר דמחמת הכאב מוציאה דם, דאולי הדם ממקור והכאב מחמת הנגיעה במכה, דהרי בפעמים אחרות בעת הכאב לא נמצא דם כמ"ש מעכ"ת בשאלה, ולפעמים היתה מרגשת כאב באותה מכה, ולא כתב מעכ"ת שמצאה אז דם, א"כ י"ל דבשביל פעם אחת שהיה מציאת הדם בשעת הכאב אין לשפוט מזה דהמכה מוציאה דם, דהרי אלו לא היה לה כאב לא היינו דנין דע"י שנגעה במכה יש הוכחה דהמכה מוציאה דם, א"כ מה בכך דהי' לה כאב בשעת נגיעה, וכי דרך מכה בכאב יותר להוציא דם ממכה בלא כאב, אלא דעיקר סברת הט"ז דאם אנו רואין כמה פעמים דבשעת כאב מוציאה דם, אנו אומרין מדאזדמן מציאת הדם בשעת הכאב רגליים לדבר דהכאב גרם להוצת דם, ומ"מ יש לדמותו לסוף דברי הט"ז שם דמכה שרגילות נשים אחרות להוציא דם מקרי ידוע שמוציאה דם, ה"נ בנ"ד אם הוא על אופן זה.