ולפי הנ"ל ניחא דדוקא לענין טהרות יש חשש דאורייתא אם ראתה בלא הרגשה משא"כ לבעלה, ואף להאוקימתא דטעמא דב"ש דאשה מרגשת וב"ה חיישי כסבורה הרגשת מי רגלים הוי, הרי דחיישינן דהי' הרגשת מ"מ י"ל דודאי חשש רחוק לומר דטעתה בהרגשה, רק בראתה לפנינו כיון דרוב דמים באים בהרגשה מוכח דטעתה, אבל לחוש לזה בלא ריעותא מהיכי תיתי, אלא דיש לומר דחיישינן גם לראתה שלא בהרגשה, אלא דגם משום זה לא היה ראוי לחוש דאינו רגילה לראות בלא הרגשה, אלא בצירוף תרתי דלפעמים טעתה וסברה דהרגשת מי רגלים הוי ולפעמים ראתה באמת בלא הרגשה מש"ה החמירו, אם כן יש לומר דדוקא להרות דבלא הרגשה הוי דאורייתא, אבל לבעלה דלא הוי דאורייתא וליכא בדאורייתא רק חשש דכסבור מי רגלים הוי בזה משום הא לחוד לא גזרינן.
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ס״ב סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.