תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ס״ב סימן י״א

ובזה מיושב מה דהקשה הב"י (סי' קצ"א) לשיטת הר"ח דטהרות קיל מלבעלה, הא מחמרינן בבדיקה טפי לטהרות פ"ק דנידה, ותירץ דהיינו משום דגזירת מעל"ע לא שייך רק בטהרות עיי"ש, ביאור דברי הב"י אף דתירוץ זה מספיק רק לענין בדיקת שחרית וערבית דהוא לטהר טהרות של לילה ודיום למפרע וזהו ל"ש גבי בעלה, אבל מ"מ הא הבדיקה דלאחר תשמיש דחיישינן שמא ראתה מחמת תשמיש, דבזה ע"כ אין הטעם משום הפסד טהרות דשמא ראתה ואם תעסוק בטהרות בלי בדיקה ותמצא הדם לערב תטמא הטהרות למפרע דהא בלא׳׳ת אסורה לעסוק בטהרות דהא משמשת טומאה וצריכה טבילה והערב שמש, ואי דיטמאו הטהרות של קודם תשמיש כדין מפקידה לפקידה דהבדיקה דקודם תשמיש אינו ממעט כיון דמהומה לביתה כדאיתא פ"ק דידה (דף ה' ע"א), הא בממנ"פ אם תחליט שראתה בשעת תשמיש ותמצא הדם לערב, גם בודקת ותמצא הדם עתה הטהרות דקודם תשמיש טמא, אע"כ דטעמא דבדיקה דלאחר תשמיש דשמא ראתה ותדע ע"י הבדיקה שטמאה נדה כל ז' שלא לעסוק בטהרות, אם כן בזה תיקשה אמאי באינה עסוה א"צ בדיקה לבעלה לידע אם היא טמאה לבעלה, וצ"ל דלענין זה בלא"ה יש לומר דלבעלה חיישינן שמא לבו נוקפו ופורש, אלא דקושיית הב"י הי' על בדיקה דשחרית וערבית ועל זה שפיר תירץ כיון דהבדיקה זו רק להכשיר טהרות דלמפרע וזהו ל"ש לבעלה, אולם עדיין היא גופא טעמא בעי אמאי ל"ח גם לבעלה למפרע מעל"ע לענין שתהי' מקולקלת למנינה.