תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ס״א סימן ג׳

והנה לכאורה יש מקום להקל בנ"ד כיון דעלולה בחולי גאלדני אדער י"ל דזהו מכה ידוע שמוציאה דם ותלינן דע"י שנסתם קצת שביל הולכת הדם דרך פי הטבעת נדחק הדם לצאת דרך הרחם, אך כבר נסתפקתי אם יש גיד מיוחד לזה לשפוך דם גיד הזהב דרך אותו גיד בצד הרחם או בסופו, או דאין גיד מיוחד לזה אלא דמחמת שנסתם שביל ההילוך דרך פי הטבעת נתחלק הדם לאברים ובא לגידי המקור ונעשה דם נדות כסברת הפמ"א, וחקרתי שהרופאים מחולקים בזה וכתבתי להפראפעסיר בק"ק פראנקפורט והשיב לי שאין לזה גיד מיוחד אלא דבא דרך גידי המקור, ורופא מומחה אחר אמר לי שאינו כן אלא שיש לזה גיד מיוחד, וביום ג' העבר דברתי מזה שוב עם רופא אחר ואמר בפשיטות כדעת הפראפעסיר הנ"ל, ובנ"ד תליא הרבה בזה דאם נידון דדם גידי הזהב יכול לצאת דרך פתח הרחם בלא גידי המקור, י"ל דהוי כמכה שידוע דמוציא דם, ואם נידון דא"א בזה א"כ י"ל דגרע, דאף אם נפרש דברי הט"ז (ססק"י) כפשטא דבכאב לחוד אם בשעת הכאב מוצאת דם מוכח דממכה הוא, מלבד חלוקינו הנ"ל כיון דידוע לנו מקום הכאב ולא עדיף מאלו יש שם מכה דא"א לתלות הדם שמוצאת במקום אחר מהמכה ההוא, גם נ"ד כיון דעלולה בהורקת גיד הזהב ידוע וניכר שזהו הכאב, ונתפשט הדם דרך גידי הדם המקור ודם נדות הוא, לזה דעתי שיצוה מעכ"ת לה לעשות בדיקה המוזכר (סי' קצ"א) אם אפשרי לה בלי כשמגרשת שנצרכה לנקביה שתרחוץ היטב בית התורפה, ותמלא החדר במוך על פני כל המקור עד מקום שמגיע אבר התשמיש בסוף הביאה, ואח"כ תעשה צרכיה וכשתרגיש הזלת דם תכנוס מוך על שפת הרחם במקום ההוא שמרגשת הזלת הדם, ואחר הוצאת המוך ותמצא דם תדיח אותו מקום בענין שלא תהיה חוששת שנשאר שם דם ותוציא המוך מבפנים ותמצא נקי מוכח דדם מכה הוא, ואם יעלה לה כן ג"פ ימחול להודיעני ונתיישב עוד בזה, כן נראה לענ"ד: