תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ס״א סימן א׳

לידידי הרב רבי נטע נ"י אב"ד דק"ק פילא מכתב רומעכ"ת הגיעני תמול, ואני בעניי איני מוצא דרך סלולה בהתרת האשה כי מצד ההיתר דברואית בשעת ווסתה לא בעי שתדע דמכתה מוציא דם, מלבד דרוב האחרונים דחאו זה מהלכה גם הא בנ"ד ליכא מכה רק כאב דבזה דעת האחרונים דכאב אינו כמכה, וביותר מה שכתבו האחרונים בשם הט"ז דכאב כמכה לענ"ד אינו כן, דמ"ש הט"ז (סי' קפ"ז ססק"י) ועוד נ"ל דאם בשעת הכאב מוציא דם וכו' זהו קאי אלמעלה דהעלה להחמיר ביש לה מכה, בזה מצטרפים דרגליים לדבר ממה דבשעת הכאב מוציאה דם דדם מכה הוא, אבל בלא מכה לא מקילין משום כאב לחוד וההיא דסי' קצ"א היינו בקרטין דבלא"ה יש להקל מכח דברי הר"ן בשו"ת, אלא דיש לחוש אולי הקרטין ההיא אינו דומה להקרטין דהר"ן, בזה סמך להתיר על הכאב, ומ"ש שם הט"ז בתחילה והשני מכח המכה דמרגשת כאב וכו' היינו דיש צד להקל אבל מ"מ לא סמכינן על זה לחוד ומנא אמינא לה דהרי הטורי זהב שם (סק"י) הקשה על פסקו דהרמ"א דשלא בשעת ווסתה לא בעי שתדע שמכתה מוציא דם מההיא דקצ"א, דהא התם יש לה כאב בשעת הטלת מי רגלים דהוא עת המצאת הדם א"ו כנ"ל דלא מקילין מכאב לחוד וזהו ממש דברי הט"ז דכתב אחרי קושייתו הנ"ל ואין לומר דדין דהכא דיש לה מכה עדיף והיינו דבסי' קצ"א דליכא רק כאב לא הוי כמכה, ע"ז סתר דבהדיא כתב מהרי"ו וכו' היינו דמוכח דכל הנך סעיפים דמוצאת בשעת הטלת מ"ר ומצטערת זהו עדיף ממכה דעלמא שא"י אם מוציא דם ובעי בדיקה, וא"כ העלה הט"ז לחדש דמ"מ ביש לה מכה וגם כאב בשעת שמוצאת דם זהו כמכה דמוציאה דם כנלענ"ד נכון ולדון בנ"ד מצד דיש לה ווסת קבוע ומוצאת תמיד הדם במק"א דהוי ממש כדינא (דסי' קפ"ז ס"ז), לענ"ד המעיין במקור הדין בפסקי מהרא"י (סי' מ"ז) יראה דמיירי ביש לה מכה מבוררת כדמוכח מלשונו, במ"ש אשר כתבת דיש לך הוכחה שיש לה טהרה אלא שא"י אם מוציא דם וכו' וע"כ הוכחה זו אינו מדמוצאת תמיד במק"א, דממנ"פ אם נוכיח מזה דיש שם מכה שממנה מוצאת תמיד א"כ הוי הוכחה ג"כ דהמכה מוציא דם, אע"כ דבלא"ה היה הוכחה ובירור דיש לה מכה, א"כ יש לומר דדוקא בכה"ג היקל המהרא"י בצדדי ההיתר, אלא דלדעת הט"ז לא היקל המהרא"י רק בצירוף כל הצדדים דיש לה ווסת קבוע וגם מוצאת תמיד הדם במק"א וההיא דש"ע ס"ז מיירי דוקא ביש לה ווסת קבוע ודעת הש"כ בנקה"כ דמהרא"י מיקל בחד צד, אי מצד דיש לה ווסת קבוע כיון דהמרדכי מיקל משום זה לחוד והיינו דפשיטא דאין המרדכי מיקל רק ברואה מחמת תשמיש דיש לתלות במיעוך התשמיש מ"מ יש לומר דפשיטא שיש להקל מכח זה עכ"פ במכה] יש לומר דאף להחולקים מודים במכה באין לה ווסת קבוע אלא דמוצאת הדם תמיד במק"א, וההיא דש"ע (ס"ז) מיירי גם באין לה ווסת קבוע, אבל מ"מ בין להט"ז בין להש"כ מיירי רק ביש לה מכה כדמוכח מתוך קושיית הט"ז שנתקשה על פסקי דהרמ"א להקל בשלא בשעת ווסתה דלא בעי שתדע שמכתה מוציא דם מההיא דש"ע (ס"ז) ולא תירץ בפשוטו דהתם מיירי בלית לה מכה, וגם הש"כ לא דחה לקושיית הט"ז מהך טעמא, וע"כ דס"ל דגם ההיא דש"ע (ס"ז) מיירי ביש לה מכה, וביותר לפירושו דהש"כ בודאי מוכח כן כיון דס"ל דהמהרא"י היקל בחד צד, והאי צד דיש לה ווסת קבוע לחוד בודאי אין צד היתר בלא מכה, ואף להמרדכי בראיה בעלמא שלא בשעת תשמיש, אם כן בנ"ד דלית לה מכה מבוררת אין צד להקל והנה לכאורה יש מקום להקל אם נדמהו לההיא דסי' קצ"א, כיון דכואב לה בשעת עשית צרכים ומוצאת אז תמיד, דאף דהתם בעי בדיקה מ"מ הא הט"ז למד מדברי המהרי"ו דהתם עדיף ממכה שא"י אם מוציא דם, א"כ ה"נ בנ"ד הוי מכה זה כמכה שא"י אם מוציא דם, וממילא יש להקל ע"י דלא הוי בשעת ווסתה וגם מוצאת תמיד במק"א והוי ממש כההיא דמהרא"י ואף שאינה מרגשת כאב באותו מקום שנוגעת בו ומוציאה דם, מ"מ י"ל דאין זה לעיכובא כדמשמע מלשון מהרא"י וכ"ש אם מרגשת וכו' שכואב לה וכו' נקיט לה בדרך כ"ש אבל לא לעיכובא, אלא דמלשון הש"כ בנקה"כ שכתב דכיון שהיא מרגשת וכו' משמע דבעי דוקא כן ואפשר לומר קצת דהא בהא תליא דלהט"ז י"ל מה שמסיים המהרא"י אי איתנהו לכל הני צדדים, היינו צד דיש לה ווסת קבוע וצד דמוצאת תמיד במק"א, ולהש"כ דמיקל בחד צד מש"ה מוכרח לפרש לשון דכל הני צדדים היינו דלכל אחד מצדדי ההיתר יש עוד צד כיון דמרגשת ואינו מוכרח] מ"מ י"ל שזה רק כיון דהוי רק חד צד לקולא אבל היכא שיש ב' צדדי הקולא, שיש לה ווסת קבוע וגם מוצאת תמיד במק"א מודה הש"כ דלא בעי הך דמרגשת הכאב: