תמה אנכי דהרי כתב הרמב"ם (פ"ט הלכה ל"ב) ג' נשים שלבשו וכו' וכן אם ישינים במטה וכו' ואם בדקה אחת וכו' והרי אף בלבשו פסק דבעי בדקה עצמה כשיעור ווסת, וכן הוא בש"ע (סי' ק"צ) הרי דליתא להאי טעמא. ובעיקרא דדינא פירכא דהרי הך ברייתא דעוברה תולה באינה עוברה אשר יסודו דרומ"פ נבנה עליו להתיר בנ"ד קאי אמתני' דג' נשים שהיו ישינים במטה הרי אף בישינה כן. ומ"ש רומעכ"ת ליישב קושית הש"י על המרדכי די"ל דברייתא תולה בווסתה ס"ל ווסתות דאורייתא והיא מסולקת לגמרי שלא בשעת ווסתה, וברייתא דשביעית ס"ל דווסתות ל"ד, לא נ"ל כן דהא בברייתא מסיים דברי ר' שב"ג וכו' והרי לעיל (דף ט"ז ע"א) מסקינן דר' ורשב"ג ס"ל ווסתות לאו דאורייתא, מכל זה נ"ל להקל בנ"ד ידידו ד"ש עקיבא גינז מא"ש
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק נ״ו סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
