תשובות רבי עקיבא איגר · חלק נ״ו סימן ג׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

עוד ראיה דהא תוס' (דף ד' ע"ב) ד"ה כל אשה כ' דממתני' דלעיל ידענו רק דיש לה ווסת בעי בדיקה לטהרות ואשמעינן תו במתני' דאע"פ שאמרו דיין שעתן דאפי' ד' נשים בעו בדיקה הרי דהוי יותר רבותא וע"כ משום דמסולקים טפי, וביותר לשיטת רש"י דמפרש למתני' אעפ"י שאמרו דיין שעתן קאי רק על יש לה ווסת ומשמע דד' נשים לא בעו בדיקה הרי דמסולקים יותר [ובדברי רש"י הנ"ל קשה לי הא ממ"ש חוץ מן הבתולה שדמיה טהורים דהיינו ד' לילות הרי דמיירי מהגיע זמנה לראות ולא ראתה מעולם הרי דאף בתולות דמים שהיא מד' נשים צריכה בדיקה, וצ"ע והנה בגוף הדין נ"ל להקל יותר אף אם לא היתה מעוברת ולא הי' שעה קבוע לווסת נדתה מ"מ יכולה לתלות בגאלדני אדער אף דהוא שלא בשעת קביעות ווסת אף דהגאלדני אדער יותר בחזקת מסולקת מהמקור מ"מ כל שאפשר שדם בא ממקום אחר תולה כיון דהגאלדני אדער מוציא דם אף שלא בשעת ווסתה מקרי יכולה להתגלע ולהוציא דם, דלפעמים מוציא דם אף שלא בשעת ווסתה וראיה לזה למ"ש הה"מ (פ"ט מהל' א"ב) בטעמא דתולה בנכרית כיון דבלא"ה היא באיסור נדות כל ימיה והרי לא חלקו דאף אם הנכרית מעוברת מ"מ תולה בה, הרי כיון דאין שניהם מקולקלים תולין בהיתר אף דהנכרית בחזקת מסולקת (ועיי' במ"ל שם) אם כן ממילא הי' הדין אם היו ב' נשים לובשים חלוק אחד ואחת מעוברת ולה הגאלדני אדער שלא בשעת קביעותה נראה דיכולה לתלות בה משום דלא מקלקל לה דהא המעוברת יכולה לתלות בגאלדני אדער, וכיון דהיא בודאי מותרת יכולה הב' לתלות בה כמו בנכרית א"כ מה לי שאחרת שאינה מעוברת תתלה במעוברת שיש לה גאלדני אדער מה לי שתתלה בעצמה בזה, וזהו צ"ע לדינא. מה דמפקפק ידידי מעכ"ת, כיון שהיתה ישינה הוי ספק דאורייתא דאימר ארגשה, וכמ"ש המהר"ם לובלין בשו"ת ובלבוש (סי' ק"צ) וכ' ליישב קושית המ"י, יפה כתב ולדעתי פשוט דגם הלבוש ס"ל דישינה תולה כתמה בד"א דאמרינן אלו ארגשה מחמת צערא מתערא אלא דס"ל דיותר מסתבר לתלות בה ממה דנתלה בחברתה דאולי ארגשה בשינה ולאו אדעתה ויכולה חברתה לתלות בה, אולם גם בזה קשה לי במה שדחקו הפוסקים למצוא טעם לתלות בנכרית, אמאי לא נימא דמה"ט תתלה בה דאינה נגד רוב דם הבא בהרגשה דיש לומר דבאמת ארגשה], ואם כן גם בנ"ד יש לתלות. ומה שרצה רומעכ"ת להחמיר בנ"ד ולחלק דישינה אינה תולית אלא אם איכא בודאי בפנינו דם מעלמא אבל לא ביכולה להתגלע ורוצה להסתייע בזה ליישב דעת הרמב"ם דבעי בדיקה עצמה כשיעור ווסת והיינו בישינה:
נחלת הכלל · Warsaw, 1901

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.