תשובות רבי עקיבא איגר · חלק מ״ו סימן ו׳

מיהו אין מזה ראי' די"ל דבעי למפרך אליבא דכ"ע אף לר' יאשיה דמשמע שניהם כאחד, ולעולם לר' יונתן גם בלשון ב"א משמע כ"א בפני עצמו, גם י"ל דהתם שאני כיון דלא מעצר מוכח דשניהם כאחד קאמר, דאל"כ יהי' שבועתו לשוא, אבל בעלמא לא. וראיתי למהרשד"ם בתשובותיו בחלק אה"ע שכתב להוכיח דבלשון ב"א משמע שניהם כאחד וכדעת הרא"ם, מכתב לו עומקא ורומא, ובמחכ"ת אין בזה סרך ראי' דהרי מה דמשמע שניהם כאחד ומשמע כל אחד בפני עצמו אינו משום דמספקינן אם שניהם כאחד או כל אחד בפני עצמו, אלא דתרווייהו בכלל, [ומה"ט ליתא נמי לקושית הט"ז (יור"ד סי' רט"ז) דניחוש שמא שניהם ביחד ויהא אסור להלות כי אם ברשות ראובן ושמעון, דז"א, דלר"י אינו בגדר ספק כלל, אלא דכך משפט הלשון, ברשות שנים וברשות כל אחד בפני עצמו, וכן מצאתי לחכ"צ בתשובה סי' ד'] א"כ בעומקא ורומא כיון דגם שניהם במשמע ממילא זכה בכולם. ואחרי שאין לנו ראי' לדעת מהרא"ם נראה אף דהש"כ ז"ל הביאו אין לסמוך להקל אחרי דהרשב"א כתב להדיא לדמות לשון בני אדם וכתב בנשבע שלא ילוה כי אם ברשות ראובן ושמעון דתליא בפלוגתא דר"י ור"י, גם הריטב"א בחדושיו במסכת שבועות כ' דבנודר שלא יאכל תאנים וענבים תלוי בפלוגתא זו, ולר' יונתן אסור כל אחד בפני עצמו, ומי יכול להכניס ראשו לחלוק על אריות אלו ולפ"ז אתאן לדינא בנ"ד באם היה לשון השבועה שלא ירד לפני התיבה ושלא יהא נאמן הקהל אזי תליא בפלוגתא דר"י ור"י, וכיון דעל כל פנים אם עושה שניהם דביום אחד יורד לפני התיבה וביום אחד גובה מס הקהל עובר על השבועה ממילא לר' יונתן דאפשר דקיי"ל כוותי' עובר גם אם עושה רק אחד, אבל אם נשבע שלא יהא ש"ץ ונאמן הקהל דמשמע שלא אסר מעשה עבודת הש"ץ ומעשה הנאמן אלא שהוא לא יהא ש"ץ ונאמן, דהיינו שלא יהא הממונה לש"ץ ונאמן ובזה י"ל דאם בשנה אחד ממונה לש"ץ ובשנה אחד ממונה לנאמן דלא עבר על שבועה אף דעושה שניהם בעתים מחולפים מכל מקום כל אחד ואחד אין בו איסור כלל דסוף סוף אינו בשום פעם ממונה על שניהם ולא תליא כלל בפלוגתא דר"י ור"י משום דכל אחד בפני עצמו אינו חלק מהאיסור כלל וכיון דאינו חלק ל"ש ביה כלל לומר דאסור כל אחד וכמ"ש בהאי דבת אביו ובת אמו, כנלענ"ד והי' בזה שלום לכון ולכל תלמידיכון מאת ידידכם דורש שלומכם ושלום תורתכם עקיבא במ"ו הרב רבי משה גינז זצלח"ה מא"ש.