תשובות רבי עקיבא איגר · חלק מ״ו סימן ד׳

אמנם נראה דמהכא ליכא ראי' דפלוגתא דר"י ור"י הוא רק גבי אביו ואמו קילל אם משמע שניהם כאחד או כל אחד בפני עצמו, דאנן דנין אם בעי שיעשה ב' מעשים, יקלל אביו ואמו או יקלל אחד מהם, וכן כל כיוצא בזה, וכמו כן גבי בת אביו ובת אמו אם היינו מסופקים אי בעי שיבא על בת אביו ועל בת אמו או על אחת מהם, היינו מפרשים לר' יונתן דחייב גם על כל אחת בפני עצמו, אבל באמת אינו כן דאי כתיב בת אביו ובת אמו, אם הי' בא על בת אביו והי' בא גם על בת אמו לא היה חייב, דאחותו שהיא רק בת אביו לחוד או בת אמו לחוד לא היתה אסורה עליו כ"א דוקא באחותו שהיא אחות משני צדדים בת אביו ובת אמו, וזהו לא תליא כלל בפלוגתא דר"י ור"י כיון דאמרינן דלא אסרה תורה אלא באופן זה לא שייך לומר כל אחת בפני עצמו דהא לא מקרי אחותו כלל כל שאינה אחות משני צדדים ואם היא רק מהאב או רק מאם איננה חלק מהאיסור כלל. וכן הא דאמרינן בפ' שבועות שתים (דף כ"ג) ודלמא ע"י תערובות כו', היינו ג"כ אף לר' יונתן מ"מ אמרינן דלא אסר עליו רק פת שנעשה מתערובות חטין ושעורין וכוסמין, ואלו אוכל פת מחטין לחוד גם פת שעורין לחוד לא מחייב מש"ה לא אמרינן בי' כל אחד בפני עצמו, כיון דפת חטין לחוד אינו חלק מהאיסור כלל, דלא אסר עליו המין זה כלל אלא פת שיעורב משניהם, ונכון, וא"כ שפיר י"ל דהלכה כר' יונתן דמשמע כל אחד בפני עצמו וכמו שנסתפק מאור עינינו הרשב"א ז"ל הלכה כדברי מי: