תשובות רבי עקיבא איגר · חלק מ׳ סימן ד׳

ובהכרח לומר דהמחבר הכריע להלכה דלענין לפסול המים היוצאים מהכלי להמקוה מדין שאובים, כיון דלהרבה פוסקים שאובים דרבנן, בזה סמכינן על שיטת הר"ש והרא"ש דמהני נקב כ"ש אפילו לא קבעו, אבל לטבול בו דהוא דאורייתא חשש לדעת הרמב"ם דבעי נקב המטהרו וקבעו בארץ [אולם עדיין תמוה, הא משיטת הר"ש והרא"ש יוצא חומרא, דלדידהו סתימת גפת וסיד הוי סתימה מעליא וממילא לא מהני בזה קבעו בארץ, דהוו כמו קבעו לחודא בלא נקב, וא"כ איך פסק בס"ו דבסתמו בסיד וקבעו כשר וצ"ל כיון דהב"י הביא בשם הרשב"א בתוהה"א דדוקא בסיד וגפת יחד הוי סתימה אבל בחד מנהון לא, א"כ בס"ז דנקיט סיד או גפת, בזה כשר, דלהרא"ש כשר דאינו סתימה, ולהר"ש כיון דקבעו ג"כ, אבל בסתמו בסיד וגפת יחד באמת לא מהני קבעו בארץ, ובסעי' מ' נקט בדיוק בסיד וגפת דהיינו ביחד] ננקוט מזה, דלטבול בו פסקינן כהרמב"ם דבעי ג"כ קבעו בארץ, וא"כ בנ"ד לטבול בו הדרינן לחוש לשיטת הר"ש דבמלתא דקביעא לא מהני כשפופרת הנוד. אמנם נראה לענ"ד כי היכי דלענין שאובים. אף דלהרבה פוסקים שאובים דאורייתא, מ"מ כיון דלאו ודאי הכי הוא סמכינן על הר"ש והרא"ש, מכ"ש בחיבור לנהר כשפה"נ דהוא ודאי רק מדרבנן מטעם גזירה, סמכינן על הר"ש והרא"ש דאפי' נקב כ"ש ולא קבעו בארץ כשר ואף די"ל דהחילוק בין לפסול בין לטבול בתוכו לאו משום קולא דשאובים דרבנן, אלא דלענין שאובים כיון דאין הכלי מחזיק להמים שבתוכו לא מיקרי שאובים דהוי כמו זקפן לידות [בסעיף ל"ה, וכ"כ בתפארת למשה בד"ה בב"י דרל"ו ליישב בזה קושיית ב"י על הראב"ד שם] מ"מ נלע"ד כיון דלהר"ש דס"ל לאסור בכלים קבועים, איהו סבר דמהני נקב כ"ש ולא קבעו, ומשמע בפשוטו אף לטבול בו דלא מצינו שמחלק בזה, ועיין בב"י והרמב"ם דס"ל דבעי נקב המטהרו וקבעו, סבירא להו כהרא"ש דמים מקיפו מהני, כדמוכח ממ"ש דע"ג כ"ח או דלאסור לטבול משום בעתותיה ואלו בפ"ט כתב מעיין שמימיו נמשכים וכו', והב"י (סי' קצ"ח) עמד בזה, והקשה כזה על הטור שם שכתב וא"א הרא"ש לא מחלק בזה, דמשמע דאפילו ע"ג כ"ע שרי, והרי הרא"ש אוסר במעיין שהעבירו ע"ג כלי תלוש והאריך בזה: