תשובות רבי עקיבא איגר · חלק מ׳ סימן א׳

לכבוד ש"ב ידידי הגרב"ד דק"ק ברלין הרב רבי מאיר ווייל נ"י על מבוקש ש"ב רומעכ"ת להודיע דעתי הקלושה בהא שנשאל, שרוצים לעשות מקוה לטבילת נשים על פני מי הנהר לעשות תיבה נקובה בשוליה כשפופרת הנוד, והתיבה צפה על פני המים, ומקודם פוקקים הנקב לשפוך בתוכה חמים, וכשיורדה לטבול מסירים הפקק. הנה בפשוטו דמי ממש לההיא (דפ"ו מ"ה דמקואות) השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהם אא"כ הי' כשפופרת הנוד, ומשמע דאף בנקב מן הצד דהמים שבו כשאובים מ"מ מהני, וכמבואר בהרא"ש שם, דמחלק בין ההיא דשידה והתיבה ובין ההיא דמעיין שהעבירו ע"ג השוקת, דבשידה ותיבה המים מקיפים אותו מכל צד אבל בשוקת דאין המים מקיפין מכל צד חיישינן דפסק החבור, משמע דבשוקת אלו היו המים מקיפין מכל צד הי' מותר, אף דהשוקת הוא כלי שלם לגמרי והמים שבו שאובים מ"מ כשר על ידי חבור כשפה"נ, וממילא אין חילוק בין נעשו עתה שאובים, או שהי' בו מקודם שאובין ונתחברו לנהר כשפה"נ, וכ"כ להדיא הרמב"ן והריטב"א (הובא בבית יוסף סי' ר"א בבד"ה עי"ש), וא"כ בנ"ד אף אם פוקקים הנקב בשעה שמטיל בו חמים כיון דמסירים הפקק בשעת הטבילה ומחובר כשפה"נ שרי. אולם לדעת הר"ש דמחלק בין כלים תלושים לקבועים, דנראה דהחילוק דבתלושים שהוא דרך עראי לפי שעה לא חיישינן שיזדמן שיניחנו במקום שאין מוציא המים כשפה"נ, אבל בקבועים חיישינן לכך, והכא נמי בנ"ד דמלתא דקביעא, י"ל כיון דבשעת סתימת הנקב נעשו תלושים לא מהני אח"כ חיבור כשפופרת הנוד אולם יש תקנה לנקוב הפקק או שולי התיבה אף שאין בנקב כשפה"נ, הא מדברי הר"ש (פ"ד מ"ה) מבואר דנקב כ"ש בשוליו מבטלו מתורת כלי ואף דדעת הרמב"ם כפי מה שביאר הכ"מ (בפ"ו דמקואות ובב"י סי' ר"א) דאפילו נקב המטהרו לא מהני לבטלו מתורת שאובין וק"ו לטבול בו, אא"כ סתמו בסיד ובבנין דהוי מעשה בנין או שקבעו בארץ, ומה דקתני בתוספתא סתמו בסיד וגפסית פסול, לא משום דהוי סתימה אלא דלא הוי מעשה בנין ונשאר בפסולו עד שיקבענו בארץ עיי"ש, והובא כן להלכה בש"ע (סעיף ז') אלא דבסעיף מ' הביא ג"כ פירוש הרא"ש והר"ש דמהני אפי' נקב כ"ש ולא קבעו בארץ, אלא דסתמו בסיד וגפת גרע דהוי סתימה מעליא עיי"ש, והש"כ (ס"ק כ"ה) כתב אבל הרא"ש והר"ש יש להם שיטה אחרת בפירושא דסיד וגפת, וכתבו הטור והמחבר ס"מ עכ"ל: