ובאמת תמוה לי, הא הר"ן בעצמו ע"כ מודה לחילוק הזה, דהא למ"ש הר"ן נדרים (דף נ"ב ע"א) בשיטת הרי"ף, דמה דאמרינן לרבנן דדם הפר ודם השעיר דלא בטל דעולין שאני, היינו דאזלינן בתר שם איסור והיתר ולא בתר העצם, אלא דהיתר בהיתר מקרי מינו כההיא דדם הפר, עי"ש, א"כ איך יפרנס מתניתין דכלאים הנ"ל אף דהר"ן בתשוב' הנ"ל לא נחית לדבריו בנדרים בשיטת הרי"ף הנ"ל. דהא פסק חמץ קודם זמנו אף דהוי היתר בהיתר בטל, מכל מקום עכ"פ יקשה על הר"ן בנדרים הנ"ל דאיך יפרנס מתניתן דכלאים הנ"ל, ע"כ דצמר רחלים שם איסור עליו לערבו בפשתן, [ומזה מבואר דלא כמה שכתב הפ"מ בהקדמתו להלכות תערובות, דלהר"ן בנדרים אם נתערב חלב חי' בששים בחלב דשחוטה, דאסור לבשלו עם בשר, דהיתר בהיתר לא בטל, ולפי הנ"ל אינו, דחלב חי' הוי מיד שם איסור עליו לערבו עם בשר, ומתבטל איסור זה, דשרי לערבו עם בשר, ודומה ממש לההיא דכלאים הנ"ל]:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ל״ח סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.