תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ל״ח סימן ה׳

אולם אחר העיון נראה דאין ראיה מזה דלא דמי לההיא דסי' ק"ט הנ"ל דהתם אין הבישול מחדש איסור דהא גם עתה מותר לאכול כל אחד בפני עצמו ע"י בשול אלא דאם יבשלם יחד יהיה לח בלח וצריך שיהיה ס' והענין שיעור ששים ג"כ ההיתר רק משום ביטול ברוב, אלא צריך שלא יהיה כנגדו ראוי ליתן טעם שיורגש האיסור וע"י ס' דאין ראוי ליתן טעם ההיתר משום ביטול א"כ במה דמוסיף עתה ס' לאכלו מבושל יחד אין זה ענין ביטול חדש דהא השתא נמי ג"כ כבר נתבטל, אלא דהפעולה שיומשך תמיד הביטול דבזה גם אחר הבישול יחד ישאר הביטול, גם מההיא דהט"ז ליכא ראיה דהתם קודם זמן איסורו אין שם איסור כלל לשום ענין, ומה שרוצה לאכלו אחר זמנו ע"י ביטול האכילה כמותו ממש מותר עתה בלא ביטול, משא"כ בנ"ד דעתה חל גם כן האיסור, דאסור לאכול דם פרוש, וכיון שהוא רוצה לאכול דם פרוש ע"י ביטול מקרי מבטל איסור ומה"ט עמדנו על הר"ן שכתב בשו"ת (סי' ס"ד) דחמץ קודם זמנו אף דהוי היתר בהיתר מכל מקום בטל, ומביא ראיה מההיא דצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה דמותר לערב בו פשתן כדאיתא במתניתין כלאים (פ"ט), ולפי הנ"ל אין ראיה דצמר רחלים שם איסור עליו לערב בפשתן ונתבטל שפיר בצמר גמלים האיסור הזה והותר לערב בו פשתן משא"כ בחמץ דקודם זמנו אין בו שייכות איסור י"ל דלא בטל, [ומצאתי את"כ בפר"ח א"ח סי' תמ"ז כ"כ לדחות ראיית הר"ן]: