תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ל״ז סימן ג׳

פתח דברי מעכ"ת נ"י לצדד להיתר, לדונו בס"ס, ספק שמא כבר ילדה, וספק כרש"י דנכרי קונה בכסף אם נחשוב ספיקא דרבוותא לספק מעליא, והיתר זה נראה ונדחה למעכ"ת נ"י כיון דקיי"ל כר"ת אפשר דלא מקרי ס"ס, אח"ז יצא לדון בהיתרא דקנין משיכת הרועה לשדה, וכתב מעכ"ת נ"י וז"ל, ול"ל כיון דלא מכוון המקנה להקנותה במשיכה זו לא הוי קנין, ז"א, דהא מצינו גבי שבת אפילו דלא הפקירה הפקר גמור דהא אין אחרים יכולים לזכות זה, א"ה אמדוהו חז"ל מסתמא היה דעתו להקנות במשיכה זו, כדי להפקיע איסורא מעליו, אך דברי הב"י ח"מ (סי' קצ"ב) שהביא דברי הרא"ש גבי תיחוד ותפתח, משמע שם בהדיא דצריך שיכוון הקונה לקנות בעשיה זו, והכא לא נתכוון הרועה לקנותה במשיכה זו רק להוליכה לשדה לרעות, או י"ל כיון דסבר הנכרי דפרה זו שלו היא שקנאה בכסף א"כ נתכוון להוליך פרה שלו לשדה וקנאה במשיכה עכ"ל: