במ"ש מעלתך להוכיח דכתיבה לאו כד"ד, מדהותר לכתוב בזה"ז שם הוי"ה אף דאסור לקרותו מתוך כך רצית לחלק) דבאמת הכותב צריך לכוון שלא למחשב לו לקריאה, ובזה רצית לדחות ראייתי שכתבתי מההיא דאלם לא יתרום, דאף דבידו לכתוב הברכה מ"מ אסור לכתוב השם ולמחשבי' לקריאה עכ"ד. האומנם פיך דבר חכמה, יפה עשית בני כי נחמת מיד, וכתבת דאין זה כדי שיעור דיחוי, דודאי גם אי הוי כתיבה כדיבור ואסור לכתוב השם מ"מ ודאי דאין להחמיר יותר מדיבור והרי ההוגה השם באותיותיו דאמרינן ר"פ חלק דאין לו חלק לעה"ב היינו שם בן ד' אותיות, וא"כ הרי מ"מ האלם יכול לכתוב הברכה כקריאתו בשם אדני, וביותר לפימ"ש רש"י בסנהדרין (ד"ה בלשון עגה) משמע מדבריו דהוגה באותיותיו היינו שם של מ"ב, גם איכא לאשכוחי שיכתוב הברכה בלשון עגה דהוא לשון לעז ומ"מ יצא ידי הברכה דנאמרים בכל לשון, כדאיתא בא"ח (סימן ר"ו) ובכה"ג אין כאן איסור הוגה השם, כדאיתא בחלק:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ל״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
