תשובות רבי עקיבא איגר · חלק כ״ג סימן כ״ז

גם לפי מה שכתב הפר"ח ראיה דאף בבטלו בפני עדים לא מהני, מדלא אמר הירושלמי דנ"מ בבטלו בפני עדים א"כ מזה יהיה מוכח ג"כ דגם בביטלו ואנוס על הביעור דלא מהני דכל שאנו אומרים דשוגג או אנוס לחוד לא מהני אם איתא דבצירוף ביטול מהני, הו"ל להירושלמי לומר הך נ"מ דאם מטעמא דבעי' שיזכה אחר מההפקר גם באנוס אסור ולטעמא דהערמה מותר, באופן שיש לנו סמוכים גדולים, דאף בבטלו ואנוס על הביעור אסור אח"פ, הן מחמת פירושינו בהה"מ, הן מחמת ראיית הפ"י, הן מחמת ראייה מהירושלמי כסיגנון הפר"ח הנ"ל וכאשר מסתבר כן בפשטא דהש"ע, וכל דברי המנחת יעקב בתשובה אין מספיק להתיר דכל יסודו דבבטלו ראוי להתיר כמו בנוקשה, והדבר פשוט לחלק וכמ"ש המג"א (ססי' תמ"ז), וכ"כ הפ"י בשו"ת (סי' י"ג) גם יסודו דביטול רק משום חשש הערמה, והיינו כיון דלא קיים תקנת חז"ל לבערו חיישי' שמשקר לפנינו וא"כ אם היה אנוס על הביעור, לא חשדינן ליה למשקר אינו מוכרח די"ל דחיישי' לערמה בפעם אחר, וחז"ל כללו כלל גדול בתקנתם, דביטול לא מהני אף במקום אונס הגע עצמך היכי דהדבר נודע רק מפיו של הבעלים שבא לשאול שלא ביער חמצו רק ביטלו כהוגן, וכי נימא דמותר דהא צריכים להאמין לו דבטלו במגו דאי בעי שתיק וגם אם יודע בעצמו הדינים והוא יודע האמת שבטלו כראוי וכי יכול הוא להתיר לעצמו החמץ א"ו דבכל ענין אסרו חז"ל: