תשובות רבי עקיבא איגר · חלק כ״ג סימן כ״ו

היוצא לנו מדברינו לדינא, דחמץ ש"י אף בבטלו ואנוס על הביעור אסור אח"פ אבל חמצו של נכרי אלא דהישראל עבר עליו משום אחריות, בזה אם באמת עבר דהיינו שלא בטלו, או בבטלו היכי דלא מהני הביטול כסברת הש"א הנ"ל אסור אחה"פ, אבל היכי דבטלו בענין דמהני הביטול מותר אחה"פ כעת ראיתי בתשובת פני יהושע (סי' י"ג) שהביא ג"כ ראיה דאף בכה"ג אסור, ממ"ש הגמ"י פ"א ה"ח מהל' חמץ הובא בב"י (סי' תמ"ז) מי שנתערב לו חטים חמץ בשל כשרים, ולא נודע עד אח"פ, צריך להוליך הנאה ליה"מ, אף דמיירי בודאי גם בביטל, דמדסתם משמע שהי' חמוצים קודם פסח, והי' בכלל הביטול, מ"מ אסור אף שהיה אנוס שלא נודע לו התערובות עד אח"פ, עכ"ל, ויש לפקפק ע"ז דלענ"ד לכאורה אם היה לפניו פת שאין חמוצו ניכר, והיה אצלו בחזקת מצה דזה אינו בכלל ביטלו אף דאמר כל חמירא וכו' מכל מקום הרי דעתו על הפת זו להחזיקו לעצמו ולא להפקירו. ובתחילת ההשקפה היה נ"ל לפקפק גם בנ"ד דליכא בזה מעלת הביטול, כיון דהיה סבור דמכרו והיה בדעתו דאין צריך לבטלו ושאין בידו לבטלו כיון דמכור לאחרים, אך מ"מ י"ל כיון דאמר כל חמץ שברשותו, כיון דאגלאי מלתא דגם זה היה ברשותו הוא בכלל הביטול, אך כל זה בנ"ד דאינו רוצה להחזיקו לעצמו, אבל בסובר שהוא מצה והוא מחזיקו לעצמו בודאי אינו בכלל ההפקר, ואף די"ל דהוה כמחזיק בטעות, ואדעתא דחמץ לא החזיקו, היינו רק בקנה חמץ בחזקת מצה, בזה י"ל דהוי קנין בטעות, ולא זכה בו מעולם אבל הכא עכ"פ מכח הטעות לא הוציאו מרשותו ונשאר שלו, וא"כ י"ל דההיא דהגמ"י הנ"ל מיירי שנתערב מדה אחת חמוצה בשתי מדות כשרים, והיה יודע שיש בשק הזה ג' מדות חטים, אלא דלא ידע שיש בהם חמוצים א"כ בכה"ג דרצה להחזיק לעצמו כל ג' מדות, לא היה מעולם בכלל הביטול וההפקר, ואף אם מיירי שהיה בשק זה רק ב' מדות כמקדם, וא"כ במדה ג' שנתערב לא היה דעתו להחזיק, מ"מ בחמץ מעורב בכשרים, ורצונו לבטל חמץ המעורב, י"ל דלא מהני, כיון דאין בקוען ניכר ולא היה אפשר לברר, וא"כ אף שהחמוצים מופקרים כיון דא"א לבטל וליטול ההפקר מתוכם הוי כמו הבעלים וההפקר שותפים בדבר, דבכל ג' מדות ובכל חטה וחטה יש לבעלים ב' שלישים ולהפקר שליש, (ועי' בש"ע חוה"מ סי' רצ"ב ס"י), וא"כ לא הועיל בביטולו, עד שיבטל כל הג' מדות, וזה בודאי לא היה בכלל הביטול, דהא אמר רק כל חמי' ואולי כוונת הפ"י מדסתם הגמי"י משמע דמיירי גם בחמוצים ניכרים: