תשובות רבי עקיבא איגר · חלק רכ״ב סימן י״ט

ט) ולזה לא הקשית על רש"י דנקט כפי המורה פשטא דמתני' יותר דיש בו ע"א משמע כתב סופר, דאלו כת"י הבעל כבר קתני כת"י ואין עליו עדים אלא דלרב צריכים לדחוק דנקט לרבותא דאעפ"כ לא תנשא מש"ה נקט רש"י כפשטא דמתני', ולזה העמדת קושייתך על הנ"י דראוי למנקט אליבא דהלכתא כיון דפירושו על הרי"ף דסדר חבורו אליבא דהלכתא [ובאמת יש לי ראיות דכמה פעמים מצינו דלזכר בהר"ן והנ"י במתני' בדרך פירושא דמתני' כלשון רש"י אות באות ומוכח דאין זה מלשון הר"ן והנ"י ואפשר דלא פירשו כלום על המתני' זו והדפיסו לישנא דרש"י או הם העתיקו לישנא דרש"י ולא דקדקו בזה] ובעיקר הקושי' נ"ל די"ל דרש"י ונ"י סוברים כשיטת העיטור ור"ח שהביא הריב"ש (סי' תי"ג), דרב ס"ל דסופר מובהק לא גרע מכת"י דבעל ולא תצא, והובא בב"ש (סי' ק"ל), א"כ נראה ודאי כיון דכתב סופר מובהק וע"א מהני, ממילא גם באינו מובהק מדאורייתא הוי עדות אלא דס"ל לרב דהחשש אלים שראוי לומר בזה תצא כדמצינו בכמה פסולי דרבנן וכיון שכן דמה"ת הוי גט כשר, ממילא ביבמות לענין צרת ערוה גם לרב בכתב סופר ועד הדין הכי כיון דמדאורייתא הוי גט אינה פוטרת צרתה מחליצה מש"ה נקטו רש"י והנ"י למתני' בכתב סופר ועד, אף מה דכתבו זהו ספק גרושי' דאמרינן בגיטין אינו מדוקדק כ"כ מ"מ כיון דבמקור דינא במתני' זו דצרתה חולצת אין חילוק לא דקדקו כ"כ כיון דדינא דגט אין זה מקומו ביבמות.