תשובות רבי עקיבא איגר · חלק רט״ו סימן ב׳

מה שכתבת לתמוה על המג"א (סי' תמ"ה ס"ב) במ"ש קשה הא אפילו הניחו ביד עכ"ם אלו נאנס המשכון היה הישראל חייב לשלם כדאיתא בחוה"מ (סי' ע"ב) וע"ז הקשית דהדבר פשוט דהכא כיון דאם לא פרעו לזמנו המשכון קנוי למפרע להמלוה אם נאנס המשכון ביד המלוה א"י לחזור על הלוה דמצי אמר שלך נאנסה ואינו דומה לההיא דסי' ע"ב דהתם במלוה על המשכון סתמא עכ"ד נ"ל דהנכון עם המג"א דס"ל בפשיטות דהתנאי שהתנה אם לא אפרע יהא קנוי לך למפרע זהו רק לזכותו דהמלוה וקנס עצמו שיהא קנוי למלוה אבל לא לחובתו דהמלוה דיכול המלוה לומר לא ארצה בזה לקנות המשכון ויכול לתבוע חובו כשאר מלוה וכ"כ להדיא בש"ך חוה"מ (סי' ע"ג) ואם כן אם יאנס ביד המלוה יתבע חובו ולא ירצה בהתנאי לקנות המשכון. ואולם לכאורה בהיפוך קשה על המג"א אמאי לא הקשה ביותר דאם יאנס ולא ירצה המלוה לקנות המשכון ממילא הוי למפרע חמצו של ישראל ועבר עליו בב"י בלא טעמא דאחריות וביותר קשה דזה אינו מתיישב בתירוצו דהמג"א דהוי כמקבל אחריות חמצו של נכרי בביתו של נכרי דהא באמת הוי חמצו ש"י כיון דהנכרי כופה אותו לפרוע ולא נקנה לו החמץ למפרע וכן בתירוצו הב' דאזלינן בתר דיניהם זה שייך לענין אחריות דבדיניהם בנאנס המשכון א"י לתבוע חובו אבל מ"מ יקשה אפילו אם לא יאנס מ"מ אולי לא יהיה ניחא לנכרי להחזיק החמץ בתורת פרעון ויכוף אותו והוי למפרע חמצו של ישראל ונראה דגם זה לק"מ, דאף דבפסח הי' תלוי בספק אם הוי חמצו ש"י ועבר בב"י מספק, מ"מ אם באמת עבר הפסח והגיע זמנו והנכרי נתרצה להחזיק עצמו במשכון נקנה לו החמץ למפרע, ואגלאי מלתא למפרע דלא עבר בב"י ובכה"ג לא קנסוהו רבנן כיון דהשתא אגלאי דלא הי' חמצו ש"י ולא עבר, ולזה קושיית המג"א רק באופן זה דהא ודאי עבר בב"י דנהי דהשתא אגלאי דהוי חמצו ש"נ, מ"מ כיון דאלו נאנס המשכון בודאי לא ירצה הנכרי לקנות החמץ ויכוף אותו לפרוע, ממילא אחריות החמץ על ישראל ועבר בב"י מטעם אחריות ולתסר אחר פסח כדס"ל במג"א (סי' ת"מ) דגם בשביל אחריות אסור אחר הפסח, (וכבר כתבתי מזה בשו"ת דהדין עם המג"א דלא כהח"י] וע"ז תירץ לנכון כיון דהשתא אגלאי דהוי למפרע חמץ ש"נ, הוי כמקבל אחריות על חמץ של נכרי בבית נכרי ונכון ולפ"ז מ"ש המג"א מקודם, ונסתפק הב"ח אם מותר לכתחילה ללות עליו מעכו"ם וכו', לדברינו אין כאן מקום ספק דבודאי אסור דשמא לא ירצה הנכרי להחזיק בחמץ ויהי' למפרע חמצו ש"י ועבר עליו בב"י אלא דאם עבר הפסח והנכרי רוצה להחזיק בחמץ דאגלאי דהוי ש"נ מותר בהנאה: