לענ"ד דחוק מאד, חדא, כיון דעדיין פליגי לדינא לענין טומאת מדרס דלמא פליגי ג"כ בטהרה במקוה, דהא בהא תליא, גם לומר לכולהו יש להו טהרה במקוה, נהיה מוכרחים לומר דמה דאמרינן בתחילת הסוגיא דההיא דאלו חוצצים בכלים וכו' דמיירי דוקא בניקב והטיף לתוכו אבר, דנדמה זה למסקנא, גם כיון דבפשוטו לר"א דדימו חז"ל לחרס הדין דאין לו טהרה במקוה אלא דבאנו לדון מכח ל"ק ובדרך דלא יפלגו לדינא, יותר ראוי לומר בהיפוך דגם לל"ק אין לו טהרה במקום, דמה בכך כיון דנשברו יש להן תקנה, היינו דדימו אותם גם כן למתכת לחומרא לטמא מגבו, אבל מכל מקום כיון דתחילת ברייתן מחול יש להן חומרא דכ"ח דאין להם טהרה במקוה [זולת דנימא דהר"ש גורס אלא כיון דכי נשברו]:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ר״י סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.