מ"ש כבודו שהקשה לו חכם אחד במ"ש הר"ש סוף כלים, דלא גזרו מדרס בכלי זכוכית אף דיש לו טהרה במקוה, א"כ איך אמרינן בסוגיא דשבת (דף ט"ז ע"א) עבדו בה רבנן היכרא דלא לשרוף עלה תרומה וקדשים הא בלא"ה הוי היכר במה דאינו מטמא מדרס, וכבוד חתני הגאון ני' השיב לו דדברי הר"ש הם רק לפי שינויא דרב אשי דנראה תוכו כברו וטמאוהו רק מדין כלי חרס, בזה אין לו מדרס, ומה דהקשה הר"ש דהא יש לו טהרה במקוה, היינו דס"ל דגם לר"א יש לו טהרה במקוה, דאין לך דבר שטמא מגבו ולא יהיה לו טהרה במקוה, עי' בהשגת הראב"ד, וגם למד הר"ש כן כיון דלשינויא קמא דכיון דנשבר יש לו תקנה וכו' ממילא כיון דדימו למתכות יש לו טהרה במקוה, ה"נ ג"כ לר"א דלא לפלגו בדינא לענין טהרה במקוה, וא"כ י"ל דכל דברי הר"ש רק לשינויא דר"א, אבל לל"ק באמת טמא מדרס. ולל"ק הגרס' בתוספתא טמא מדרס, עכ"ד הקדושים:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ר״י סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.