ידידי נ"י בוחר דרך לעצמו בכוונת הרי"ף אבל אינו מעלה ארוכה לקושייתי על הר"ן בכוונת הרי"ף ובאמת כתבתי בזה בארוכה [אב"ה אפשר כוונתו על תשובה דלעיל סי' קפ"ט] לנטות קצת מדרך הר"ן ואנקוט כאן בקצרה והיינו בזה כהר"ן דהיתר בהיתר ממש מדין מין במינו הוא אבל בנולדה ביו"ט דהיום אין לו היתר, באמת לאו מדין מב"מ אתינן עלה אלא מטעם דעד שתאכלנו בהיתר, וממילא זה הוי רק במין במינו כמו דאמרי' לדידן דל"ש בזה עד שתאכלנו דנקרא על שם דאינו מינו וכן היכא דלדבר זה לא נאסר מעולם לא אמרי' בי' עד שתאכלנו באיסור, דרוצה לאכלו בדרך זה. ה"נ להרי"ף דכל שאין לו היתר עתה רק למחר הוי להרי"ף כמו לשאר פוסקים, אלא ביש לו היתר עתה זהו שחידש הרי"ף דמדין מין במינו אתינן עלה, ואף באינו מינו בעצם ואף היכא דלזה לא נאסר מעולם, ולפ"ז י"ל הא דאמרי' בביצה שנתערב בדבר שיל"מ לא בטל אף דהוי יבש ביבם, דהא התם אתינן עלה מדין עד שתאכלנו באיסור, אבל היכא דאתינן עלה מדין מין במינו, באמת ביבש בטל, וכיון שכן ניחא ההיא דכלאים דהתם אף דהוי היתר מיד, מ"מ לאו מדין מב"מ אתינן עלה, דהוי יבש ביבש, ונשאר רק הסברא עד שתאכלנו, בזה כיון דבלא פשתן לא נאסר מעולם לא אמרי' בי' עד שתאכלנו דרצונו לילך לחברו בפשתן, והוא נכון בעזה"י, אבל ע"כ להר"ן דלא דרך בדרך זה נשאר התמיה:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק ר״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.