אולם לכאורה דברי הריב"ש נסתרים מההיא דילפינן בחולין (דף י"א) דאזלינן בתר רוב מפרה אדומה. ועי' תוס' שם דבפרה הוי חזקת טומאה דגברא א"כ יקשה לכאורה לפי האמת ניחוש בפרה דלמא במקום נקב קשחיט דהוי תרי חזקות, אינו זבוח, וטומאה דגברא, ובלאו דברי תוס' הי' נראה דלא מקרי חזקת טומאה דאנו דנין תחילה על הפרה אם היא כשירה וממילא ראויה לטהר בה הטמא, ושאני בההיא דהריב"ש דהרוב שמת בזה הרגע דמיית מוציא מב' חזקות, חי וא"א והרי במקוה שבחזקת שלימה דוקא נמצא חסר טמא דהוי ב' לריעותא ולר"ש הוי רק ספק משמע דבלא נמצא חסר ל"ח דחסרה, ואמאי הא נגד חזקת שלימות דהמקוה הוי חזקת טומאה, אע"כ דאנו דנין תחילה על המקוה שהיא שלימה. וממילא ראויה לטהר הטמא וחזקת הגוף עדיף. אבל לתוס' הנ"ל קשה:
תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קצ״ח סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות רבי עקיבא איגר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.