תשובות רבי עקיבא איגר · חלק קצ״ז סימן ד׳

אמנם זהו טעות, דאף אם יהיה כן. זהו לדידן דריעותא דנפילה משוי לפרעון טענה מעליותא. בזה י"ל דאף בברי ושמא אינו גובה. אבל לשמואל הא פרעון בעצמו אינו טענה. אלא דבאנו עלה במגו, וזה לא שייך בא"י אם פרעתיך. וא"כ עדיין ישאר הקושיא לוקי מתני' באח"מ. וטוען א"י אם פרעתיך. ובהכרח צ"ל דזהו דחיקא דמיירי בטוען ספק. יהיה מאיזה טעם שיהיה. אם כן אזדא ראייתינו הנזכרה לעיל ולכאורה נראה להוכיח ממ"ש הרז"ה רפ"ב דכתובות, דפרכת הש"ס דניזל בתר רוב נשים אף לשמואל דבברי וחזקה ורוב מוציאים ממון והרמב"ן במלחמות סתר רק בניסת ולא נמצאת בעולה בדרך זנות, לא מקרי כ"כ חזקת הגוף [ובאמת קשה לי דהר"ן בסוגיא דפ"פ הביא בשם הרמב"ן שהקשה דאמאי צריכים לטענה דאין אדם טורח וג"ז מהני רק אי כתובה דרבנן ולא בדאורייתא, אמאי א"נ מדינא לומר פ"פ מצאתי ונדחק לתרץ. והא בזה קיימא סברת הרז"ה דהו"ל ברי וחזקה ברוב]. והיינו בפשטא דרוב משוי לי' לטענתו לשמא כדאמרינן בתחילת הסוגיא, והרי חזינן דהרמב"ן עצמו ס"ל דבנפילת השטר אף ת"ז אתרע וחיישינן לפרעון אמאי לא נימא כיון דרוב משוי לי' לשמא. מכ"ש חזקה דא"א פורע תוך זמנו, דהא חזקה זו עדיפא מרוב. דברוב אין מוציאין ממון. ובחזקה מוציאין. וישאר שטר וברי ושמא. אע"כ דגם בזה לא מהני בריעותא דנפילה. ונשאר הספק בתרתי לטיבותא שטר ות"ז וברי ושמא, אמנם נראה די"ל דרוב נשים עדיפא מחזקה הנ"ל. והא דמוציאין בחזקה, היינו בצירוף חזקת חיוב. ואם כן י"ל דחזקה לא משוי ליה לשמא וצ"ע ידידו עקיבא בשולי המכתב עומד אני בקושיא במנחות (דף ה') רש"י ד"ה ובדבר הראוי, והאי דפסולה במנחת קנאות [ובתוס' העתיקו מנחת חוטא. וט"ס הוא דחוטא בא מן החטים] משום דרחמנא קרייה חטאת, ותמיהני הא מנחת קנאות לא מקרי כלל חטאת ורק מנחת חוטא אקרי חטאת, וגם בזה אין מטעם זה פסול שלא לשמה אלא משום דבחוטא וקנאות כתיב היא, כדמסקי' לעיל (דף ד' ע"א) ועכ"פ לומר במנחת קנאות דאקרי חטאת תמוה: